אינטליגנציות מרובות
מילה, מחשבה, תנועה, מרחב, צבע, רגש, צליל
אינטליגנציות מרובות ככלי פדגוגי ויצירתי בתאטרון המחול
רונן יצחקי
הראשון שטבע לראשונה את המושג תאטרון המחול Tanz Teater)) היה הכוראוגרף קורט יוס, באחד הקונגרסים למחול שארגן בגרמניה (1928), ומי שהפכה זאת לסוגה אמנותית הייתה פינה באוש.[1]D.V.8. כמו כן יוצרים ישראלים כגון רות זיו אייל, רינה ירושלמי, נמרוד פריד, ניב שיינפלד, יסמין גודר ויוצרים נוספים.. סגנון העבודה בתאטרון המחול משלב מחול, משחק, מלל, מוזיקה וכל שאר המרכיבים שתאטרון נזקק להם. זהו שילוב פוסט מודרני ובה בעת עתיק יומין, שילוב המיישם את קשרי הגומלין בין התנועה, המוזיקה, התפיסה התאטרלית, התאטרון והאמנות הפלסטית וכן את תפקיד השחקן-רקדן ביצירה.[2]בין נציגיה של סוגת תאטרון המחול ניתן למנות בעיקר יוצרים גרמנים, כגון: מרי ויגמן, סשה וולץ, סוזנה לינקה, אך גם יוצרים נוספים שאינם גרמנים, כגון: הבמאי רוברט וילסון וללויד ניוסון מלהקת.
היות שתאטרון המחול מהווה סוגה חדשה במערכת האקדמית בישראל בכלל ובמכללת סמינר הקיבוצים בפרט, נדרשת מסגל ההוראה מידה רבה של תשומת לב להגדרה של מסגרת העשייה, המתודות והגישות השונות להוראה ויצירה בתחום. שלא כמו סגל הוראת המחול אשר אמון על הטכניקות השונות, הקלסיות והמודרניות, או סגל הוראת התאטרון אשר מקנה לסטודנט טכניקות ומיומנויות עבודה בסיסיות, נדרש סגל הוראת תאטרון המחול לעסוק בחיפוש העקרונות הבסיסיים, המכילים את הדרמה שבתנועה ואת התנועה שבדמות, שלאורם ניתן יהיה לטוות ולהתוות את תכנית הלימודים של הסטודנטים במסלול. בשל חוסר היכולת להישען על טכניקות ועל מסורות ברורות, שאינן קיימות עדיין בתחום, נוצרת מורכבות אשר באה לידי ביטוי הן בהגדרה העצמית ובחזון של מסלול הלימודים והן באופן ההוראה של הסטודנטים במסלול, שעתידים להיות בבוא העת מורים לתלמידים במגמות מחול ותאטרון בבתי ספר שונים.
במאמר זה ייעשה ניסיון לתאר את הדרך כיצד ניתן להתמודד עם מורכבות זו תוך ניסוח מתודת ההוראה, האמצעים והמטרות הן באופן תאורטי והן באופן מעשי. על מנת להקנות לסטודנטים כלים להוראה מצאתי את תאוריית האינטליגנציות המרובות[3] ככלי פדגוגי בעל איכויות מגוונות, הנותנות לסטודנטים דרך להתבונן בעצמם כיוצרי סביבת לימודים ובתלמידיהם שבמגמות התאטרון בבתי הספר. דרך ההתייחסות המוצעת הופכת את חולשתו של תחום זה החסר מסורת עתיקה ליתרון הגלום בהיצע הרב-תחומי של תאטרון המחול. תאטרון המחול פונה כאמור למגוון רחב של בעלי אינטליגנציות שונות ובזאת מאפשר את כניסתם של התלמידים דרך שערים שונים ומגוונים כשותפים פעילים לפרויקט, בין בתהליכי ההוראה-למידה ובין בתהליכי יצירה.
אינטליגנציות מרובות בתאטרון מחול.
הפוטנציאל הטמון בתחום תאטרון המחול מהווה מצע פורה ליישום תאוריית האינטליגנציות המרובות. הוא עשוי להתגלם בשילוב האמנויות והיצירה כחלק בלתי נפרד מתהליך ההוראה-למידה ומהווה אתגר אינטלקטואלי וגורם מוטיבציוני ליוצר, למורה וללומד. תחום תאטרון המחול עוסק על פי הגדרתו באינטליגנציה תנועתית גופנית. עם זאת הוא משלב בתוכו את התחום החזותי, הרגשי, האנליטי, המוזיקלי, האורייני, התקשורתי וכך הלאה. בשל אופיו המגוון והעשיר הוא עשוי להוות מצע רחב שעליו באות לידי ביטוי האינטליגנציות השונות, לא כיסוד חיצוני ודידקטי כי אם מתוך העשייה האמנותית ומתוך הצעות הסוגה עצמה. על כן, בבואנו ליישם את דגם האינטליגנציות המרובות של גרדנר, מטרתנו תהיה לכלול בפעילות גם את המרכיבים האלה[4]:
תחום האינטליגנציה האישית: הרכיב התוך-אישי הוא היכולת לזהות ולאבחן רגשות של העצמי ולהבין את הסיבות ואת המניעים להתנהגות העצמי.
יישום - בתחום ההוראה ניתן לקיים פעילויות אשר יעודדו סטודנטים להעלות זיכרונות, חלומות ורגשות אישיים אשר יעניקו להם את יכולת הבחירה בבואם לבצע את התרגיל. כל זאת בשאיפה לכונן בקרבם את תחושת השותפות לפרויקט, בין שזה תהליך למידה או תהליך יצירה, ולא את תחושת הפסיביות האופיינית לתלמידים המבצעים הוראות. השאיפה תהיה לתמוך בסטודנט שיעלה וינסח דימויים ורגשות כחומרי גלם מובנים ורצויים לעבודה יצירתית וחוקרת בתחום.
הרכיב הבין-אישי הוא היכולת לאמוד אנשים אחרים ולעמוד על מצב רוחם, על מזגם, על רגשותיהם, על מניעיהם ועל כוונותיהם.
יישום - בתחום זה נשאף לשיתוף בתהליכי יצירה וביצירה משותפת מתוך קידום פעילויות אשר יעודדו דיונים ועבודה משותפת של זוגות או צוותים. פעילות זו תגביר את האינטראקציה בין הסטודנט לסביבתו ותתמוך ברמת פעילות גבוהה, ביוזמה ובמעורבות, בין שזה מתרחש בסביבה יוצרת או בסביבת הוראה.
תחום האינטליגנציה הגופנית: היכולת לשלוט בתנועות הגוף בצורה מיומנת, מובחנת ומבוקרת על מנת להביע מסרים שונים ועל מנת לבצע פעולות שונות והיכולת לטפל בעצמים במיומנות וביעילות.
יישום – נשאף לשכלול היכולת דרך אימון בטכניקות מחול קלסיות ומודרניות, לרכישת ידע נלמד על גופו של האדם, לפיתוח דימוי הגוף של הפרט על עצמו וביחס לגופו, לשכלול היכולת להתנועע באופן שאינו אוטומטי תוך יכולת לחזור על התנועה והיכולת לעשות אינהיביציה כדי לשנות תהליך התנהגותי-תנועתי.[5] כמו כן נשאף להרחבת היכולת להתבטא בתנועה באמצעות אלתור כפעולה תנועתית של תגובה לגירוי וקומפוזיציה כארגון חומר תנועתי תוך בחירת מסגרת לשם גילוי אפשרויות.[6]
תחום האינטליגנציה המוזיקלית: היכולת לזהות רכיבי יסוד במוזיקה, היכולת להבין מסרים שמועברים באמצעות הרכיבים האלה והיכולת לחבר מסרים שמועברים באמצעותם.
יישום - פעילות המתבטאת בהצגת מוזיקה וקולות סביבתיים, הן בתהליכי יצירה והן כאמצעי עזר להוראת תאטרון מחול. קביעת מסגרת מלודית או הרמונית לשירה או לתנועה, התייחסות למקצביים ולאלמנט הזמן בכלל כשער לסטודנט המוזיקלי אשר עשוי לגלות את רגשותיו או את המרחב שמסביבו כפונקציה של התרחשות מוזיקלית. כמו כן, שיתוף מי שאינם חזקים בתחום המוזיקה בתפקידים תנועתיים/מוזיקליים או מוזיקליים פשוטים כגון ביצוע פעמה או קול.
תחום האינטליגנציה המרחבית: היכולת ללמוד מושגים מופשטים באמצעות ייצוגים חזותיים על ידי פיתוח היכולת לתפוס את העולם החזותי בצורה מדויקת, היכולת לבצע עיבודים, שינויים והתאמות בתפיסה החזותית, היכולת לשחזר, לדמיין ולתפעל חלקים מהעולם החזותי גם בלי לראותם בפועל, היכולת להבין מפות ורישומים גאומטריים והיכולת להעריך אסתטיקה חזותית.
יישום - אלמנטים אלו יכולים לקבל מענה דרך העבודה בדרכי החשיבה של כתב התנועה אשכול-וכמן. כתב זה מציע דרך מופשטת להתבוננות ולניתוח תופעת התנועה של הגוף במרחב דרך מושגים מנוסחים המטפלים בתפיסת המרחב ובכלים כמותיים המהווים אינדיקציה ברורה בנושאי המרחב. מעבר לכך, היסודות החזותיים, הצבעים, הצורות והדימויים מהווים חומרי גלם בסיסיים לבמאי ולכוראוגרף. דרך המדיה החזותית עשויים חלק מהסטודנטים לגלות עניין רב בנעשה סביבם וכך לתרום מכישרונם לעשייה האמנותית, אשר תביא למעורבותם החברתית חינוכית. עבודה בתחום עיצוב הבמה, עיצוב החלל, פיתוח תפיסת המרחב וגישה למרחב כנושאים רלוונטיים לאמני במה תהיה רלוונטית גם לתחום ההוראה-למידה.
תחום האינטליגנציה הלוגית-מתמטית: היכולת להבין מערכות פורמליות ומופשטות, היכולת להבין סמלים, להציבם בשרשראות ולהפעיל עליהם פעולות חשיבה שונות, היכולת לזהות תבניות כמותיות, היכולת לטפל במספרים, במשתנים, בפונקציות.
יישום - שימוש בערכים הבסיסים של כתב תנועה על אודות כמויות התנועה, סוגי התנועה, האיברים הנעים והמונעים וכיריעה רחבה לפיתוח מיומנות גופנית השזורה במיומנות חשיבה ופענוח לוגי של תופעת התנועה של הגוף האנושי. כתב התנועה מבוסס על התכונות הפיזיולוגיות של גוף האדם, וביכולתו להכיל ולתאר את כל קומבינציות התנועה הגלומות בגוף. לימוד כתב התנועה כרוך בעיסוק בסימנים מופשטים ובתרגומם לתנועה. כמו כן הוא כרוך בניתוח התנועה ובכתיבתה בסימנים מופשטים כתיעוד וככלי קומפוזיציוני בעל היבט לוגי; במיוחד בכל הנוגע להיבט היצירתי אשר מציע כתב התנועה אשכול-וכמן ודרך העשייה שבה ניתן לחבר ריקודים על פי כלים לוגיים אלו ובעזרתם, או אפילו בדרך המחשבה המושתתת על הערכים והמושגים מכתב התנועה אשכול-וכמן.[7]
תחום האינטליגנציה המילולית: היכולת להבין מילים ומשפטים, רגישות לדקויות של משמעות, מודעות לשימושים אפשריים בלשון, כושר שכנוע, כושר הסבר, יכולת כתיבה.
יישום - הפעילות תכוון לתרגילים הקשורים בכניסה לשפה, לטקסטים מעולם התאטרון, להבנה והעשרת הדקויות של הדמויות והמצבים: ניסוח מצבי חיים בסיטואציה דרמתית ועריכת מחקר עיוני על אודות תחום תאטרון המחולומהן התפיסות הפילוסופיות שמהן הוא מושפע; ניסוח תשובות לשאלות על אודות הדמות: מי? מה? מתי? מדוע? מקום? חשיפת תפיסות העולם הבאות לידי ביטוי במחזות ותיעוד התהליכים המתרחשים ביצירה. כמו כן, תינתן האפשרות לכתיבת רעיונות ראשונים למימוש כבר במסגרת הלימודים.
תכנית ההדרכה לסטודנטים במסלול תאטרון מחול
שלב ההיערכות לפגישה עם התלמידים - כשלושה שבועות לפני תחילתה של שנת הלימודים האקדמית מתקיים שלב ההיערכות של הסטודנטים בסמינר. בשלב זה נפגשים הסטודנטים עם המדריכים הפדגוגיים על מנת לתכנן את שלב ההיכרות שלהם עם הכיתות בבית הספר שבו ילמדו. בשלב זה יכוונו הסטודנטים בדרכם ליישום ההבנות של תאוריית האינטליגנציות המרובות כשיטה בין-תחומית, שתאטרון המחול מהווה מצע רחב ליצירתה. כמו כן הם יקבלו הדרכה תאורטית ומעשית על אופן הבנייה של מערך השיעור, על איסוף החומרים ועל התנסות בטכניקות שונות של תאטרון מחול. תכנית ההדרכה גם כוללת פיתוח שיקול הדעת של הסטודנט בדבר החלתן של שיטות ההוראה השונות במצבי כיתה שונים ועל אוכלוסיות תלמידים שונים, וכן על המשחק והפעולה כאמצעי לימוד.
שלב ההיכרות עם התלמידים - בשלב ההיכרות של הסטודנטים עם תלמידיהם נערכת פעילות מגוונת המשלבת כמה תחומי אינטליגנציה וכך מאפשרת לתלמידים השונים בבתי הספר לקחת חלק פעיל ויוזם בשיעורים. בשלב זה מנוסחת לסטודנטים בסמינר מתודת ההוראה של תאטרון מחול כסוגה בין-תחומית עם ההקשרים לתאוריית האינטליגנציות המרובות. בעזרתה יינתנו הכלים שבהם יוכלו הסטודנטים להשתמש כדי לתת דגש בשיעורים לאינטליגנציות השונות לסוגיהן מתוך התבוננות בתלמידים וזיהוי צורכיהם השונים. כמו כן יושם דגש בשכלול יכולתו הרפלקטיבית של הסטודנט. שלב זה יימשך כארבעה עד שישה שיעורים.
שלב עבודה סביב נושא מרכזי – לאחר שלב ההיכרות של הסטודנטים עם התלמידים בכיתות ובשילוב התייעצות עם המדריכים הפדגוגיים במכללה ועם סגל המורים של בית הספר נבחר נושא לעבודה עם התלמידים. בהתייעצות עם הצוות תתוכנן הפעילות באופן שיאפשר לכל תלמיד ותלמידה לממש את האינטליגנציה הנכונה הרלוונטית בתוך שלב ההטענה של הנושא הנבחר. עבודתם של הסטודנטים במגמות תאטרון או מחול עם קבוצה אמנם אינה יכולה להכיל את ההתייחסות הפרטנית האולטימטיבית, אך היא בהחלט עשויה להיות מתוכננת מתוך התחשבות בצרכים המיוחדים הקשורים באינטליגנציות השונות של התלמידים בכיתה. אפשר יהיה להנחות פעילות הקשורה באינטליגנציה מילולית, ובשיעור שלאחר מכן לערוך פעילות הקשורה באינטליגנציה מרחבית. ניתן גם לתכנן פעילות אשר תאפשר לתלמידים תרגול בשדות אינטליגנציה שונים, בעודם עוסקים באותו תרגיל. למשל, בשיעור שעוסק בטקסטים יכול תלמיד אחד לגשת לעבודה דרך הנושא המילולי, ואילו תלמיד אחר ייגש לעבודה דרך התחום הרגשי, התוך-אישי או הבין-אישי.
דוגמה לשיעור אימפרוביזציה המכיל תחומי אינטליגנציה מרובים מביאה צופיה נהרין בשיעור של עבודה עם עיתון: סימון גבול על הרצפה – אינטליגנציה מרחבית, הפקת צלילים על ידי קימוט וקריעה – אינטליגנציה מוזיקלית, הזזת העיתון עם הרגליים בלבד – אינטליגנציה גופנית, טקסט כאמצעי היוצר גירוי לעבודה תאטרלית וריקודית– אינטליגנציה מילולית, וכמו כן ביטוי לאינטליגנציה אישית, על שני מרכיביה, כאשר מנחים לעבודה בזוגות או עבודה דרך אסוציאציה אישית.[8]
יש לזכור שההפרדה היא רק לצורך הגישה והדיון, ובמציאות יש חפיפה בין תחומי האינטליגנציה השונים. האימון לא נועד להפריד בין תחום אחד למשנהו אלא להוות שער שדרכו יוכלו התלמידים לגשת גם לשאר התחומים ולעשות את האינטגרציה. שלב זה יימשך כשישה עד שמונה שיעורים.
שלב הפרויקט – לאחר שלב העבודה סביב הנושא המרכזי תיכנס הכיתה בבית הספר לעבודה על פרויקט סיכום אשר יוצג בבית הספר בסיום שנת הלימודים או לרגל אחד החגים (חג פסח, שבועות או החגים הלאומיים). הבחירה במועד הצגת הפרויקט תתבצע על ידי הסטודנטים בשיתוף המדריכים הפדגוגיים ונציגות מסגל בית הספר בהתאם ליכולות העבודה של התלמידים והמערכת. הבחירה בפרויקט תנבע מתוך השלב הקודם, והיא תתבצע מתוך שיקול דעת המביא בחשבון את ההרכב הכיתתי ואת היכולות השונות של התלמידים. יש להביא בחשבון כי הבחירה באופי הפרויקט ובמועד הצגתו עשויה ליצור מתח שלילי. לכן, על מנת ליצור מתח עבודה חיובי, כדאי להתאים את רמת הציפיות למציאות בכיתה. העבודה לקראת הפרויקט תציע תפקידים שונים אשר מכילים את סוגי האינטליגנציות השונות והדימויים אשר מציע תאטרון מחול.[9] כך יוכלו התלמידים השונים בכיתה לבצע את התפקיד המתאים להם מתוך תחושת שייכות ושותפות ומתוך תרומה אמנותית וחברתית לפרויקט, לכיתה ולבית הספר. התלמידים יוכלו להיות השחקנים-רקדנים, התאורנים, מעצבי ומבצעי התפאורה, המוזיקאים, המלחינים והמבצעים, המחזאים ועוזרי הבימאים. הסטודנטים בשלב זה יתנסו ביצירה, והשיעורים יקבלו אופי של חזרות לקראת מופע. המופע יהווה פרזנטציה של התהליך כולו וייתן ביטוי לאופן העבודה של הסטודנטים עם התלמידים בבית הספר מתוך התבוננות ומענה לכישרונותיהם השונים ומתן ביטוי לאינדיבידואליות של התלמיד.
בכל השלבים ילוו המדריכים הפדגוגיים את הסטודנטים, הן בהדרכה של תכנון הפעילות, הן בצפייה בשיעורים עצמם, תוך כדי הבחירות האמנותיות הנעשות בבית הספר, והן במתן משוב תוך התבוננות ברפלקציות הכתובות של הסטודנטים.
סטודנטים כמורים בבתי הספר
כאשר הסטודנטים ממלאים את תפקידם כמורים בבית הספר, הם יכולים ללמד את אשר הם אמורים ללמד בתחום תאטרון המחול, תוך ניצול מנעד האפשרויות הרחב שמציע תחום זה ותוך התאמת סגנון ההוראה לכל תלמיד על פי קצב ההתקדמות שלו. מספר קטן של תלמידים בכיתות יאפשר לפרחי ההוראה לתת יחס אישי יותר לכל תלמיד. כמורים הם יפתחו יחד עם המדריכים הפדגוגיים שלהם תכניות לפיתוח מקצועי, אסטרטגיות הוראה ומחקר בכוחות עצמם. כך הם יקבלו לגיטימציה ליצור תכניות לימוד אישיות ומעמיקות עבור התלמידים ולאחר מכן אף להקים מגמות של תאטרון מחול בבתי הספר השונים. העבודה תיעשה לרוב בקבוצות לימוד בהשתתפות המורים ובשיתוף פעולה בינם לבין סגל בית הספר והמדריכים הפדגוגיים שלהם.
הערכת הסטודנטים במסלול תאטרון מחול
הערכת הסטודנטים משולבת בהוראה ולא נפרדת ממנה, והיא נעשית בדרך של מבחנים כמקור מרכזי לציון. תוערכנה יכולות בתחום התנועתי/ביצועי וכן בתחום האישי/רגשי תוך שימת לב ודגש ביכולות מוזיקליות, מרחביות ואחרות. הדבר ייעשה באמצעות פורטפוליו, הכנת משחק, תכנון חימום, בניית דגם לשיעור, תיעוד בווידאו, כתיבת עבודה וסיכומי תהליכים וניסיונות. בתוך תהליך ההערכה יש מקום לאותנטיות הרלוונטית לחוויות הסטודנטים, גם על אודות תהליכים, גם על אודות תוצרים וכן ליכולת הרפלקציה והרהורים על דרכי החשיבה והפעולה.
ביבליוגרפיה
ארטו, א' (1996).. התיאטרון וכפילו. תל אביב: בבל.
גרדנר, ה' (1995). מוח חשיבה ויצירתיות. תל אביב: ספרית הפועלים.
גרדנר, ה' (1995). התיאוריה של האינטליגנציות המרובות, בתוך: ה' גארדנר, אינטליגנציות מרובות בחינוך החשיבה. ירושלים: מכון ברנקו וייס במשרד החינוך התרבות והספורט.
גרדנר, ה' (1996). אינטליגנציות מרובות, התיאוריה הלכה למעשה. ירושלים: מכון ברנקו וייס במשרד החינוך התרבות והספורט.
נגיד, ח' (1996). שפת הבמה . הרצליה: סל תרבות ארצי – אמנות לעם.
נהרין, צ' (2000). הזמנה למחול, תהליכי יצירה בתנועה. קרית ביאליק: אח.
Colin, C. (1996). Robert Wilson and the Theatre of Visions. In: Signs of Performance. An introduction to Twentieth-Century Theatre. (179 – 206). London: Routledge.
Gardner, H. (1983). Frames of mind: the theory of multiple intelligences. New York: Basic Books.
[1] קורט יוס (Kurt Joos) הוא זה שטבע את המונח תאטרון-מחול ) (TANZ TEATER וקרא כך למחולות שיצר, מכיוון שהכילו תוכן דרמתי ברור ואלמנטים של עבודת שחקן. סגנון זה זוכה היום לפופולריות גדולה בין השאר בזכות יוצאי בית הספר שהקים יוס ובהם תלמידתו הבולטת ביותר, פינה באוש. קורט יוס הקים בית ספר למחול בעיר אסן ((Essen ששילב את כל טכניקות המחול שהיו קיימות אז. בית הספר נקרא Folkwang Shule. בית הספר נסגר תחת השלטון הנאצי, אך פתח את שעריו מחדש בראשית שנות החמישים, והוא קיים עד היום. מלמדים בו בלט קלסי ומספר סגנונות של מחול מודרני, קומפוזיציה ותאטרון מחול. אחת הבוגרות הבולטות ביותר היא כאמור פינה באוש (Pina Bausch).
[2] מאז סוף המאה ה19, ראשיתו של התיאטרון המודרני, הלכו ורווחו כמתודיקות משחק ובימוי שיטות השמות במרכז את ההבנה הרגשית והנרטיבית של הדמות והסיטואציה הדרמטית כנקודת מוצא, כלומר שיטת העבודה מהתוכן הנרטיבי-רגשי- אל התוכן הגופני-פורמליסטי-אסטטי, אל ההתגלמות. זאת בניגוד לדרך העבודה של תאטרון מחול אשר יוצא מהעסוק בהתגלמות החומרית ומתוך החיפוש הצורני משתמעים, ובדיעבד, תכנים דרמטיים.
[3] 1983)) Gardner
[4] החלוקה לסוגי האינטליגנציות אינה ערוכה על פי קדימויות כלשהן ואף אינה מרמזת על הצורך לבודד את הנושאים השונים בשיעור עצמו. כל נושאי הלימוד יילמדו ויעובדו בכל אחת מהכיתות (בגילאים שונים). ההבדלים יבואו לידי ביטוי במורכבות החומר, בעומקו, בהדגשים השונים, במרכיבים ובדרך ההוראה.
[5] להניע איבר גוף אחד ובאותו זמן לעצור איבר גוף אחר – זאת על מנת לסגנן תנועה משוכללת,שאינה אוטומטית. תנועה מתוך בחירה מודעת ויכולת להפריד בין האיברים הנעים לאלו שאינם.
[6] אנטונן ארטו, יליד 1896, משורר, סופר, שחקן, במאי, מחזאי ותאורטיקן של תאטרון. טען שלשחקן יש מערכת שרירים של הרגש, המקבילה למיקומם של הרגשות בגוף. הוא דימה את השחקן לאתלט. לאתלט וגם לשחקן יש אורגניזם רגשי התואם את האורגניזם הפיזי. ההבדל היחיד בין האתלט לשחקן הוא היות השחקן אתלט של הלב, בעוד אצל האתלט שני האורגניזמים הללו אינם פועלים במישור אחד. "תנועות השרירים בעת מאמץ הן מעין צלם של מאמץ אחר, בהכפלה, והן מתמקמות באותן הנקודות של תנועות המשחק הדרמטי". ארטו(1996), עמ' 145.
[7] כתב התנועה אשכול-וכמן הוא דרך לרישום תנועה שפותחה על ידי שני ישראלים: פרופסור נועה אשכול והאדריכל פרופסור אברהם וכמן בשנת 1958. כתב התנועה הוא מערכת סמלים הנותנת אפשרות להגדיר את תנועת הגוף האנושי. הכתב מתבסס על מערכת כדורית המחלקת את המרחב לכמה כיוונים, ולכל נקודה במרחב יש מיקום במערכת. על מנת לנתח את התנועות השונות מיוצג כל איבר על ידי ציר האורך שלו, כך שהגוף מותווה כמערכת צירים בדומה לאלו המחלקים את פני כדור הארץ. מערכת הסימנים מתארת את מיקומו ואת מסלולו של כל איבר על פני הכדור.
[8] נהרין, 2000, עמ' 186
[9]דימויים יכולים להופיע באופן ויזואלי על הבמה כפי שהם מופיעים בצורת חפצים או תפאורה אצל רוברט וילסון, או ככלי המכונן איכות מסוימת ברקדן, הן בתהליך היצירה והן בזמן המופע. כאשר הם מופיעים באופן ויזואלי, הם בעלי ייצוג קונקרטי וברור, ואילו כאשר הם מוטמעים בגופו של הרקדן, הם יוצרים מעין עומק נוסף המעניק משמעות מיוחדת לתנועה (Colin Counsell, 1996, 186).
