חזרה

עור ועצמות אצל רבי נחמן

הרב דרייפוס

 

מתוך דברי הפתיחה של הרב דרייפוס בערב לכבוד צאת הספר חתונה של אבודים:

כול ימיו התעסק ר' נחמן באובססיביות בגוף שלו, בחושים ביצרים. אלא שבניגוד לדרכו בצעירותו להילחם בגוף באכזריות קיצונית שאחד משיאיה הוא במעשה מלחם, דרך של איתכפייא בשפה החבד"ית שמאפיינת אנרגיות עזות גלמיות של צעירות, הרי בערוב ימיו סמוך למותו ר' נחמן נפתח ליחס אחר לחלוטין לגופו ולחושיו ויצריו. אין ספק, שגילוי הגוף של ר' נחמן אחרי מאבקים אלימים ואכזריים שניהל נגד גופו, הוא חלק מהתמורה המשיחית שר' נחמן עבר סמוך למותו. הגוף, שהוא הוא נציג הס"א, הופך מרכבה לניצוצות שהתהפכו לראיית אלוקים מהבשר – מבשרי אחזה אלוק.

 

 

בתורה כ"ב:

[ה] וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לְרַחֵם מְאֹד עַל בְּשַֹר הַגּוּף, לְהַרְאוֹת לוֹ מִכָּל הֶאָרָה וּמִכָּל הַשָֹּגָה שֶׁהַנְּשָׁמָה מַשֶֹּגֶת, שֶׁהַגּוּף גַּם כֵּן יֵדַע מִזֹּאת הַהַשָֹּגָה, בִּבְחִינַת (יְשַׁעְיָהוּ נ"ח): "וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם" 'מִבְּשָׂרְךָ' דַּיְקָא, שֶׁלֹּא תַעֲלִים עֵינֶיךָ מִלְּרַחֵם עַל בְּשָׂרְךָ, הַיְנוּ בְּשַֹר גּוּפְךָ, כִּי צְרִיכִין לְרַחֵם מְאֹד עַל הַגּוּף לִרְאוֹת לְזַכְּכוֹ, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהוֹדִיעַ לוֹ מִכָּל הַהֶאָרוֹת וְהַהַשָֹּגוֹת שֶׁהַנְּשָׁמָה מַשֶֹּגֶת. כִּי הַנְּשָׁמָה שֶׁל כָּל אָדָם הִיא רוֹאָה וּמַשֶֹּגֶת תָּמִיד דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים מְאֹד, אֲבָל הַגּוּף אֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵהֶם, עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אָדָם לְרַחֵם מְאֹד עַל בְּשַֹר הַגּוּף, לִרְאוֹת לְזַכֵּךְ הַגּוּף, עַד שֶׁתּוּכַל הַנְּשָׁמָה לְהוֹדִיעַ לוֹ מִכָּל מַה שֶּׁהִיא רוֹאָה וּמַשֶֹּגֶת תָּמִיד כַּנַּ"ל...וְזֶה בְּחִינַת (תְּהִלִּים ק"ב): מִקּוֹל אַנְחָתִי דָּבְקָה עַצְמִי לִבְשָׂרִי. עַצְמִי הִיא הַנְּשָׁמָה, שֶׁהִיא עֶצֶם הָאָדָם, כִּי עִקַּר עַצְמִיּוּת הָאָדָם, מַה שֶּׁנִּקְרָא אֵצֶל הָאָדָם אֲנִי, הוּא הַנְּשָׁמָה, שֶׁהִיא עֶצֶם הַקַּיָּם לָעַד. אֲבָל מֵחֲמַת עַזּוּת הַגּוּף בְּתַאֲווֹתָיו, אֲזַי הַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא עֶצֶם הָאָדָם רְחוֹקָה מִבְּשָׂרוֹ וְגוּפוֹ, וְעַל – יְדֵי קוֹל אֲנָחָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל, עַל – יְדֵי – זֶה נִשְׁבָּר עַזּוּת גּוּפוֹ, וְאָז מִתְקָרֶבֶת וּמִתְדַּבֶּקֶת הָעֶצֶם לְהַבָּשָׂר, הַיְנוּ הַנְּשָׁמָה לְהַגּוּף. וְזֶהוּ: "מִקּוֹל אַנְחָתִי דָּבְקָה עַצְמִי לִבְשָׂרִי" כַּנַּ"ל...

[ו] וְכֵן בִּכְלָלִיּוּת בְּנֵי הָאָדָם יֵשׁ בְּחִינַת עֶצֶם וּבָשָׂר, הַיְנוּ שֶׁהֶחָכָם הָאֱמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַנְּשָׁמָה לְהָעָם שֶׁהֵם לְמַטָּה מִמֶּנּוּ, הוּא בְּחִינַת עֶצֶם, וְהָעָם הֵם נֶגְדּוֹ בְּחִינַת בָּשָׂר. וּכְשֶׁהֵם בִּבְחִינַת בָּשָׂר, כְּמוֹ בְּשַֹר הַגּוּף בְּעֶצֶם הָאָדָם, הֵם שׁוֹמְעִים הַקּוֹל אֲנָחָה, הַיְנוּ קוֹלוֹ שֶׁל הֶחָכָם, וְשׁוֹבֶרֶת גּוּפָם, בִּבְחִינַת 'אֲנָחָה שׁוֹבֶרֶת' וְכוּ', וְעַל – יְדֵי – זֶה יוּכַל לִסְמֹךְ לְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם, שֶׁהֵם בְּחִינַת בָּשָׂר, בִּבְחִינַת "מִקּוֹל אַנְחָתִי דָּבְקָה עַצְמִי לִבְשָׂרִי" הַנַּ"ל. אַךְ כְּשֶׁאֵינָם בִּבְחִינַת בָּשָׂר, אֵינָם שׁוֹמְעִים כְּלָל קוֹל הָאֲנָחָה הַנַּ"ל; וַאֲפִלּוּ אִם שׁוֹמְעִים קוֹלוֹ, אֵינָם שׁוֹמְעִים הַקּוֹל בְּעַצְמוֹ, כִּי אִם קוֹל הֲבָרָה:

וְזֶהוּ: אִם עֲוֹנֵינוּ עָנוּ בָנוּ שֶׁהָעֲווֹנוֹת בְּתוֹכֵנוּ. וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁאָנוּ צוֹעֲקִים אֵיזֶה קוֹל דִּקְדֻשָּׁה, אֵין אָנוּ זוֹכִין לִשְׁמֹעַ קוֹל דִּקְדֻשָּׁה בְּעַצְמוֹ, לְשַׁבֵּר עַל הוּא עַל – יְדֵי הַשִּׁמּוּשׁ, עַל – יְדֵי שֶׁמְּשַׁמֵּשׁ אֶת הֶחָכָם, נַעֲשֶׂה בְּחִינַת בָּשָׂר לְהֶחָכָם; וְכֵן עַל – יְדֵי שֶׁמְּשַׁמֵּשׁ הַגּוּף לְהַנְּשָׁמָה בַּעֲשִׂיַּת מִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת, נַעֲשֶׂה הַגּוּף בְּחִינַת בָּשָׂר לְהַנְּשָׁמָה...

*

ר' נחמן מתאר את המתח שבין הבשר לבין העצמות. העצם היא הנשמה. הבשר רחוק מהעצם. ע"י אנחה הבשר נדבק בעצם. זו האנחה של יהודי שיודע בעזות דקדושה, לפורר את הדמיונות הלא רלוונטיים, להיזכר בבשר שלו, לרחם על בשר גופו, להעניק לגופו אור ושפע של מחשבות טובות, של תנועות כאוטיות, לחשוף את העוצמות החבויות בגוף, שבהשפעות תרבותיות ותיאולוגיות ואחרות, מתנוון ונתפס כיצר הרע שיש לדכאו. הבשר מתרחק מהעצם.

ר' נחמן מלמד שע"י אנחה, וכן ע"י התבטלות לצדיק, ישוב הבשר לעצם. ראיתי בר"ה איך בפועל ממש המון האדם שהתקבץ בציון של הצדיק, צעק ובכה, הפך להיות בשר החופה את העצם=הצדיק. אנשים ששבויים כול חייהם בבעיות קשות, מבוססים ביצריהם ובצרותיהם, חיים בכאוס של בשר מתאווה, ממש יונקים מעין נייחא ובעיקר משמעות מעצם ההתרפקות על 'רבינו'. הבשר עבר המתקה מעצם ההתבטלות לצדיק. ממש ראיתי זאת. ר' נחמן מלמד שמקור הפגם האנושי הוא בנתק שבין הבשר לבין העצמות. הריקבון של העצמות מתרחש במצב שהבשר אינו חופה את העצם. זו קללת הגלות של העצמות היבשות.

 

איפה כול זה פוגש אותנו?

באורחות החיים שלנו יש נתק בין הרובד החכמתי אינטלקטואלי, לבין העדר השפעה על הגוף. החכמה וההארות, שנמשלו לעצמות, לעצמיות, לשלד, כלל אינם מחוברים לבשר, לרבדים הכאוטיים של הגוף ותנועותיו. אין סינרגיה ואין כמעט בכלל זיקה בין הרובד המודע, שתמיד בשליטה, רובד שאנשי התנועה מכנים 'השורד', לבין הממשות הגופנית, הבסיסית. החכמה הופכת עקורה, תלושה, איכות ירודה של אינטלקט שאינו מופרה מפרצי אנרגיה וויטאליות. במטפורה של ר' נחמן – הבשר אינו חופה את העצמות. זה דגם ברור של האדם המודרני, של רציונאליות, שאינה משכנה של הרוח המיסטית, של הרבדים הלא מודעים, הרבדים הנקביים הכאוטיים.

מה כול זה אומר לנו? בכלל אני חש שכבר הגענו למיצוי רוחני ואינטלקטואלי. הצעד הבא הוא העצמת מוטת הכנפיים של הגוף, של הבשר. 'הגוף הוא הגן עדן' אמר לי מטפל אחד.

חזרה

דברו אתנו

טל': 02-6244582

058-6887555

רח' יהושע ייבין 19 (עמק המצלבה)

ירושלים 9370510

כל עצמותי תאמרנה

בית הספר לתאטרון מחול לגברים