בֵּית הַסֵּפֶר לְתֵאַטְרוֹן-מָחוֹל לִגְבָרִים
נקודת הַמִּמְשָׁק שֶׁבֵּין גוּף לָרוּחַ

שיר

אילן ליברמן

 

עם הנץ החמה הקופחת על

ראשי

מתמלא במחשבות, הרהורים, רצונות, פחדים

על העולם, ועל

עצמי

החושב, העובד, הלומד ועל

ה', היכן הוא

נמצא

בגופי, בתוכי, מבחוץ

או שלא נמצא

אותו, גם אם נחפש.

מעריב היום,

השמש נוטה,

הגוף קצת

כואב,

הבגדים מוחלפים, חוזרים

הביתה,

למחשבות, להרהורים

על השהייה

בפליֵיה, בכיפוף, בכאב

הבלתי

נגמר, כבר הכוח,

הדיבורים הרחוקים, על שמים ועל

היחסים, עם הרצפה ועם כף

הרגל

שבתוך קופסא, כבר יותר מדי

שנִים

על גבֵּי

שנים של ניתוק

מהגוף, מהגמישות, מהתחושה,

מהכאב של השדרה

המתגלגלת בשלושה מעגלים,

מעגל בתוך

מעגל בתוך

שתי עצמות-אגן מתפתלות ונפתחות

לשמים,

לארץ,

לעצמי,

לשמש הקופחת על

ראשי

המפסיק לחשוב.

דומיה.