ויהי בוקר שנה א'
יובל אזולאי, סיוון תש"ע
בראשית היה בי תוהו של התלבטות ורצונות ונסיגות ומניעות ולבסוף החלטה והתחלה חדשה.
ויהי ערב.
ויהי בוקר פעם אחת בשבוע. לעמוד ליד הבר ולהצביע, כך המורה מבקש. להצביע בבוהן הרגל, בגב זקוף, במבט מישיר. אני חש זקוף , נעמד חוליה מעל חוליה ושולח רגל ישרה - קדימה, הצידה, אחורה, הצידה (ק - ה - א - ה , כוונות טובות יש לי).
גב ארוך נמתח ויורד ב"אחד" - וחוזר כמקשה אחת ב"שמונה".
כיפוף ברכיים, החלקות, קפיצות, דילוגים, סיבובים - ותמיד גב אחד מיושר ונינוח. משהו באלגנטיות הזו מוליד בי שעשוע של אצילות.
המים העליונים.
ויהי בוקר שיעור אחד.
* * *
הפרדת איברים
מתיחת הרקיע בין מים למים.
* * * *
מתיחת איברים מתחת לי' טפחים. נגיעות.
מגע של שטח הפנים של הגוף בשטח הפנים של רצפת הסטודיו מוליד מבט פנימי.
מגע של שטח הפנים שלי בגופו של הזולת מוליד קשב - הישענות,התגלגלות, היתלות, הנפה.
כשהפרטנר מגיח מהצד אני ניתלה ומרפה מכל אחיזה שאחזתי מעצמי. נושא נהפך לנשוא ומושא הגעגוע מקבל מילים בשפה חדשה.
געגוע למגע :מגע-גוע.
ויהי בוקר שיעור שני.