כיתה יא 4
מטרת השיעור: כניסה ראשונית לגוף, הכרת השפה התנועתית בחשיבותה היום-יומית והבימתית.
נושא השיעור: התנסות ראשונית ביכולת לשלב טקסט פשוט ותנועה.
1. מעגל אנרגיה רק של תנועה- אחד עושה תנועה וכולם מעתיקים אותה ומעבירים הלאה בדיוק את אותה תנועה. (להסביר ולתת דגש על תשומת-לב לפרטים הקטנים של התנועה). אח"כ, מעגל של קול + תנועה, כשמעבירים אותו דבר. אחרי כמה פעמים, אפשר לעשות מעגל אנרגיה של העברת תנועה וקול כשניתן להגדיל אותה מאחד לשני ולראות לאן זה מגיע.
2. חימום פיסי וקולי:
(חימום שכנראה נחזור עליו בתחילת כל שיעור- "טקס").
הסבר אודות עמידה פשוטה, נוחה, יציבה – מהי? למה הכוונה?
דברים שחשוב לשים לב אליהם:
- כפות רגליים, אצבעות פרוסות על הקרקע, יציבות.
- מיקום האגן במרכז הגוף- לדמיין חוט שנמתח ממנו מטה וממנו מעלה. לראות בו כמרכז האנרגיה ממנו אנו שואבים את יצר התנועה. כמו כדור אש.
- ברכיים לא נעולות- כלומר, לא ישרות- אין להפעיל לחץ. להשתדל שיהיו במצב של הכנה לקראת תנועה – כמו בכדורסל.
- ראש – לשמור בהמשך לחוליות הגב- לדמיין חוט שמקשר ומושך אותנו מעלה, הראש תחילת הנוכחות.
- נשימה- שאיפה/ נשיפה. מדוע זה חשוב לנשוף בפעולה המאמצת יותר
כל איבר בגוף משתף פעולה , חלק מהתנועה. לנסות שיהיה בריכוז אך גם עם זרימה. שלא מרוב שנרצה להיות צודקים ונכונים נשאר תקועים, אין נכון או לא נכון מוחלטים. תמיד צריך להישאר פתוחים לקראת מה שיבוא.
פעולות:
לחזור שלוש פעמים
לשאוף אוויר ותוך כדי, למתוח ידיים כלפי מעלה, לשלב אותן כשהן מגיעות אל מעל לראש. לעורר את המתיחה עוד יותר ע"י מתיחה אלכסונית לגוף ימינה ושמאלה , לנסות להכניס עוד יותר אוויר ולאחר מכן מגיעה הורדת הידיים כאשר במהלכה אנו משמיעות קול שיוצא ב'צורת' האות S.
- גלגול הראש כלפי מטה שגורר אחריו את הגוף כולו (להזכיר שמדבור בתרגיל שקשה לעשותו בבוקר, כאשר הגוף עדיין לא חם מספיק). יש להקפיד שהירידה של פלג גוף העליון לא תהייה מהירה מדי, צריך לשים לב שאנחנו מגלגלים את הגוף פנימה וחוליות הגב הן כמו גלגלי שיניים , חייב לעבור על כל הגלגלים בשביל שהתנועה תזרום ותהייה חלקה כמה שיותר. הראש צריך להיות רפוי בהקשבה. לא מתוח קדימה.
- בעודנו למטה מבצעים 2 פעולות: כפיפה של הברכיים ויישור – פעמיים.
- פלג הגוף העליון נשאר למטה, הידיים נפרסות הצידה- תחושה של מעוף והן נסגרות למתיחה לאחור- כל אחת עד כמה שהגוף שלה יכול ללא לחץ מיותר שעלול להזיק.
- עלייה מבוקרת כלפי מעלה, ברכיים כפופות מעט, ראש עולה אחרון. לא להיבהל אם ישנה סחרחורת קלה – מדובר בתגובה טבעית של הגוף.
- ניעור הגוף ע"י כיפוף הברכיים ותזוזה של הכתפיים מעלה ומטה תוך השמעת קול. ( ניתן לקחת את זה לפן מצחיק של קול גבוה, קול נמוך)
- סיבובים במפרקים- כתפים- כפות ידיים- ידיים , הנפת הידיים מעלה ושחרור הגוף מטה.
- המשך סיבובים ומתיחות- פה, כפות ידיים.
- חימום קולי רגוע- תוך כדי נשיפה אחת מלאה לומר את השם.
- קפיצה במקום ושחרור הגוף.
3. מעבר לקפיצות קטנות במרחב וריצה קלה בחדר. (הוספת מוסיקה קצבית)
משחק עם הקצבים- מריצה קלה להליכה מהירה, לריצה, פריז, שוב ריצה...
מעבר להליכה- לחשוב על הנקודות ציון בגוף שדיברנו עליהם עד כה- היכן כפות הרגליים, הראש, האגן, הכתפיים, המבט. למלא את כל המקום בחדר, לא להשאיר חלל ריק.
4. לשנות פוקוסים- הסבר קצר על פוקוס בחלל.
הליכה בגבהים- עצירה להסבר קצר על גבהים- נמוך, בינוני וגבוה או רגיל. לתת להם להתנסות בהליכות שונות בכל הגבהים. (הליכה רגילה, הליכה איטית, מהירה, צעדים רחבים, צעדים קטנטנים...).
5. הליכה רגילה. כל אחד צריך להגיד את שמו בכל רם, ואסור ששניים יגידו בו-זמנית. כלומר על ידי הקשבה כל אחד בקבוצה צריך לומר את שמו. אח"כ להגיד את גילו, אח"כ דבר אחד שהוא אוהב בעצמו (פיזי או נפשי).
להוסיף הנחייה פיזית- כל אחד יכול להגיד בקול רם את אחד משלושת הפרטים הללו בזמן ההנחיות הפיזיות שניתן: הליכה מהירה, פריז, הליכה איטית, צעדים קטנים, צעדים רחבים, שינויי גבהים ופוקוסים.
לשים לב איך הפיזיות משפיעה על הקול ועל אופן אמירת המשפט.
6. כל אחד בונה לו רצף תנועתי קצר, ובו הוא בוחר כיצד לומר את שלושת המשפטים, דרך שינוי פוקוסים, שינוי מהירויות הליכה ודרך שינויי גבהים.
צפייה בכמה עבודות, או בכולם. (ולתת פידבקים על שימוש טוב בגוף, שימוש אשר הועיל לטקסט).
רפלקציה
זה היה שיעור קשה, אולי אף קשה מדי בשבילם, בשלב כזה התחלתי, זהו שיעור מאתגר בבסיסו, שיעור אשר דורש המון ריכוז, משמעת עצמית, פתיחות, הקשבה וגיבוש קבוצתי.
זה היה שיעור שכל כולו תנועה, כניסה לגוף, דבר שהם מאוד לא רגילים אליו ועל כן היה להם מאוד קשה. בנוסף לכך גיליתי בשיעור וגם יורם חיזק את הנקודה, שמאוד קשה להם להישאר הרבה זמן בעבודה יחידנית, פרטנית. הם זקוקים לעבודה עם פרטנרים או עם קבוצה. ניכר שקשה להם לחזור על אותה פעולה הרבה פעמים או במשך הרבה זמן, כלומר סוג כזה של חקירה תנועתית. הם צריכים עניין חדש כל הזמן, הם צריכים אינטראקציה, סצנות, "show".
הם מאוד ממושמעים למרות הקושי לשמור עניין בעבודה כזו ממושכת, איטית ופנימית, לאורך כל השיעור. הם הקשיבו, לא היו הפרעות משמעת בכלל, הם מקסימים ורציניים, אבל הייתי רוצה שיראו מה הם מרגישים יותר, כלומר אם קשה מדי או קל מדי.
כל השיעור התעסקתי בנושא פוקוס, חזית, גובה, והליכות בסוגים שונים. וזה חזר על עצמו עם התפתחויות שונות. שמתי לב שלחלקם ממש נמאס מזה כי העבודה עם הגוף מאוד קשה, הם לא מבינים את משמעות החקירה התנועתית לעומק, אין להם את הסבלנות הזו, הם מעולם כנראה לא למדו זאת. שמתי לב לכך כי הם ביצעו כל הוראה שנתתי באופן אינטואיטיבי ומיד הפסיקו, אם לא ביקשתי לנסות שוב בעוד דרכים, הם פשוט עמדו, הסתכלו עלי וחיכו להוראה הבאה, כמו ביצוע משימה ותו לא.
הם "עובדים מהראש", מתוך המבוכה, מהחיצוניות, המניירות והפעולות היומיומיות. כדאי לעבוד איתם על שחרור גופני דרך דברים יותר כייפיים, תיאטרליים, תזזיתיים, אולי דרך חפצים, כדי לשחרר אותם מהמחשבה והביקורת בזמן השיעור. אף על פי כן, שיעור כאלה, השמים דגש על תנועה, דווקא טובים עבורם, כדאי להעמיק איתם בזה, בשיעור זה הם למדו והפנימו מושגי יסוד ופעלו איתם די יפה. כדאי לחזק להם את המקום החלש הזה.
לדעתי, הייתי צריכה יותר מהר, בשלב הפוקוסים על העבודות היחידניות, כשכל הכיתה צפתה בכל אחד, להסביר להם מה זה אומר לפרק משפט תנועתי ואת התבנית שהם בנו לעצמם, כי כולם חזרו על אותה טעות, הם חזרו על אותה תבנית בדיוק פעמיים והפסיקו ממבוכה. הם כנראה לא בדיוק הבינו לאן זה צריך להוביל, או מה בדיוק אני רוצה. הרגשתי שהם לא יצליחו להבין את פירוק המשפט התנועתי כי עוד לא הבינו בדיוק מה זה משפט תנועתי, למרות שיצרו לבד אחד כזה. זה היה מסובך מדי בשבילם. צריך להסביר להם יותר טוב מה זה תבנית תנועתית ומה זה הפירוק והחופש בתוך הבנייה הזו, כיצד זה תורם להעלאת רגשות וכ'ו.
אלתרתי הרבה בשיעור הזה וכל האלתורים היו טובים, הוסיפו נפח רגשי ודרמטי לשעור והרגשתי שגם לי להנחות שעור כזה זו היתה משימה לא קלה, אך הצלחתי לשדר בטחון וחופש.
צריך להעמיק איתם יותר על איך הקול והמילה נובעים ויוצאים מתוך הגוף והתנועה, וכיצד הטקסט מעשיר את התנועה כשהוא בא ממקום חופשי יותר. (Playfulness)
בשלב הזוגות הייתי צריכה להסביר יותר טוב ולהתעכב על עניין הפעולה-תגובה, אבל לא נשאר זמן אז זרקתי את זה לאוויר כנקודה למחשבה בסוף השיעור. (ראיתי שזה עייף אותם והם כבר לא כל כך קולטים).
להבא אולי דווקא איתם כדאי להשאיר זמן לסוף למפגשים דרמטיים, סצנות תיאטרליות הנובעות מהגוף, ולעבוד יותר על שחרור תנועתי, כי אפילו בחימום לקח להם המון זמן להשתחרר. ולהוסיף עבודה על גיבוש, ושחרור של הקבוצה יחד וכל אחד לחוד.
הדימויים שהוספתי תוך כדי ההליכות היו מאוד טובים. באופן כללי עבודה פיזית מתוך דימויים הופכת את המשימה לפשוטה יותר, מוחשית ורגשית יותר- אלה המקומות בהם אלתרתי, והרגשתי שהם הולכים איתי. (הליכה בחול טובעני בכל מיני גבהים, הליכה על גחלים, תקרה שסוגרת עלי, הליכה על גשר צר מעל תהום...). קל יותר להתחבר לזה באופן רגשי ולהגיב פיזית מאשר להוראה מופשטת כשינוי פוקוס חזית וגובה, הם הבינו את זה אבל זה נשאר ברמת "הראש".
