כיתה יא 3
כיתה י'א, תיאטרון
-
מעגל- הצגה עצמית בקצרה שלנו ושל התלמידים. (בעיקר סבב שמות ומי אנחנו).
-
מעגל אנרגיה של שם ותנועה כאשר כל אחד עושה את שלו וחזור על התנועה והשם של כל אלה שהיו לפניו.
-
הליכה בחדר- לשים לב לגוף, לא ללכת כמו ברחוב אלא כעל במה. "פריזים" ושינויי מהירויות בהליכה. לפי הנחייה שלנו, כולם מסתדרים בקבוצות לפי: מיקום במשפחה, צבע עיניים, גובה, מזלות ואיפה הייתי רוצה להיות (במשפחה בגובה...).
-
הליכה בחדר, בכל פעם שפוגשים בזוג עיניים אומרים "שלום" או "בוקר טוב", כל פעם בדרך אחרת. (שינוי קול, פיזיות, מחווה פיזית...)
-
פריז- להישאר עם בן הזוג האחרון – כל אחד מבן הזוג מספר על עצמו כמה פרטים אישיים ומוסיף פרט שבן הזוג לא יודע עליו. (נלקח בחשבון שזו קבוצה שעובדת יחד כבר שנה והם מכירים אחד את השני באופן בסיסי). כל אחד מבני הזוג יצטרך אח"כ להציג את בן זוגו בגוף ראשון, כלומר לזכור מה הוא סיפר ואיך הוא סיפר.
-
ישיבה בחצי מעגל, כל אחד מציג את הסיפור של בן הזוג. הכיתה רשאית לשאול שאלות, והאדם המציג רשאי לאלתר.
-
מעגל סיום- כל אחד מספר קצת על עצמו, למה הגיע למגמה...
-
חלוקת פתקי ציפיות.
רפלקציה
מתוך כיתה של תשעה תלמידים הגיעו שישה.
האווירה הייתה טובה, שקטה, נעימה ופתוחה. (יחסית למפגש ראשון).
כל תרגיל מישהו אחר העביר, כלומר תרגיל אני תרגיל י', לסירוגין. את החצי השני של השיעור אני העברתי לבד כי י' השתתף כבן זוג של אחד התלמידים.
תרגילי ההכרות בחימום היו טובים, הייתה פתיחות יחסית למרות שהם היו די חושפניים ומאתגרים מבחינת חשיפת הפרטיות לזרים. אני חושבת שההנחיה שלנו הייתה נעימה ושידרה פתיחות ובטחון, ואולי זו הסיבה שהם זרמו עם התרגילים. (או שהם תלמידים טובים מרוכזים ומנומסים יחסית).
יש אווירה של קבוצה בכיתה הזו, הם די מגובשים אך יש מקום לעבוד על פתיחות וגיבוש.
תרגיל הזוגות היה טוב, הייתה מידה רבה מאוד של פתיחות, אולם לקראת סוף התרגיל חשתי את הסיכון שבו, משום שהוא מאוד פתוח וחושפני. לא הסברנו בבהירות מספקת האם זהו חיקוי של ממש של בן הזוג או שרק מריך לספר את מה שסיפרו לי והאם צריך ממש להיכנס לדמות. כלומר לא הושם דגש על מידת החקירה והחיקוי שיש לעשות. לאט-לאט כשהתחילו להציג הוספנו אפשרויות של אלתור, שניתן להמציא פרטים על הדמות ואז הלך למקום רחוק יותר מהאדם הפרטי של דמות. הוספנו הערות כמו: ניתן לחקות את האדם באופן פיזי וקולי, וזה נהפך לתיאטרון יותר. אם כי מעטים הלכו לכיוון הזה, הרוב נשארו במבוכה ורק סיפרו מה שסיפרו להם. זה גלש לנושא גדול של חיקוי דמות, אך לא הזכרנו את זה, השארנו את זה ברמת ההכרות בלבד. ניתן בהמשך להשתמש בזה לעבודה על דמות.
יכול להיות שהיו תלמידים שזה הלחיץ והביך אותם ולא שמנו לב. מסקנתי היא שזה תרגיל שדורש המון פתיחות ומסוכן לשיעור ראשון, אך בכל זאת הוא עבר בהצלחה ונראה שהם נהנו.
לדעתי דבר נוסף שיצר מבוכה היו השאלות שיורם שאל את התלמידים שהציגו. הוא לקח את זה למקום מאוד מיני, מאוד פרטי וחושפני, ולא ידעתי איך לעצור את זה, דבר שבוודאי לא תרם לתחושת הפתיחות מולנו. כדאי לעבוד איתם בהמשך על פתיחות, הקשבה קבוצתית ושיתוף פעולה.
