בֵּית הַסֵּפֶר לְתֵאַטְרוֹן-מָחוֹל לִגְבָרִים
נקודת הַמִּמְשָׁק שֶׁבֵּין גוּף לָרוּחַ

כיתה ג' 2    

      

שיעור קצב

הקראת שמות

• חימום: התיישבות במעגל, משחק הכפות- 5 דק'

• מעגל אנרגיה מקצבים, מתחילים במחיאת כף ומשדרגים לאט לאט. 

• מעגל הרמוניה כאשר כל תלמיד מוסיף צליל ליצירת מוסיקה- 15 דק'

• הטענה:לימוד קומבינציית קצב, תוך חלוקתה ל"פרקים" .

• עבודה על הקומבינציה בקבוצות צפייה, יחד בקנון וכו'. -25 דק'

• תרגיל המכונה- כל ילד שמצטרף מתבקש לבצע מקצב קצר מהקומבינציה. כל פעם בין 4 ל 5 תלמידים, במהלך ביצוע המכונה יתבקשו לבצע יחד פרק מתוך הקומבינציה ושוב לחזור למכונה. – 15 דק'

• ישום: מתחלקים ל4 קבוצות: עובדים על הצגת מכונה עם קול, אך רק כתוספת למקצב גופני. יש לבחור תכלית ספציפית למכונה. – 20 דק'

 

רפלקציה:

• ד' התפרע בתחילת השיעור. על מנת לנטרלו, המורה בקשה ממנו עזרה בהקראת השמות. הדבר נתן לו הרגשה של חשיבות ותרומה.

• בתחילת החימום היה רעש ופיזור בכיתה והיה ניסיון להשתיק את הילדים אחד אחד, הייתי מציעה לעשות משהו קולקטיבי- הנחייה שכל הכיתה צריכה לעשות יחד כמו למשל- מחיאה כף על מנת ליצור קשב קולקטיבי.

• "מי רוצה להתחיל"?- המורה נתנה אפשרות לתלמידים לבחור מי רוצה להתחיל לתת קצב במעגל ההרמוניה, הדבר גרם להתפרצויות וצעקות כי כל אחד רצה להתחיל. היה צריך לנסח זאת כהוראה ולא שאלה, כלומר להחליט מי יהיה ראשון ופשוט להכריז על כך, או להכריז על תנאי התנהגות שלפיו יבחר את התלמיד לדוגמא: מי שמשלב ידיים ויושב בגב זקוף יתחיל. כאשר מציבים שאלה ולא הנחייה הדבר נותן פתח לבלאגן.

• כאשר היה פיזור והפרעות במעגל המנחות חיכו הרבה זמן עד שכולם יסתדרו ויתארגנו מחדש על מנת להתחיל שוב. במקרה זה היה אפשר פשוט להתחיל מהתחלה את הסבב במעגל בלי לחכות והילדים היו מתארגנים מיד מעצם תחילת המשחק שוב על מנת לא לפספס.

• הדגמה מול קבוצה- לא להסביר את ההוראות רק למדגימים, אלא לכל הכיתה. הדבר נותן הרגשה שגם הילדים הצופים שייכים כעת לתרגיל ולא רק המדגימים, וכן גם אין סיבה לרעש.

• כאשר היה ניסיון להראות את המקצב הנלמד, נעשו ניסיונות בהסברתו. הייתי ממליצה פשוט לעשותו עם הילדים מספר רב של פעמים וכך גם כולם יבינו וילמדו את המקצב וגם לא ישאלו יותר מדי שאלות המעכבות את הלמידה. מתוך ניסיון ועשייה מרוויחים יותר.

• החומר התנועתי שממנו מורכבת הקומבינציה היה קשה מדי, והדבר גרם לילדים רבים לפרוש מרחבת הלימוד, ולשאול הרבה שאלות מעכבות. היה אשר לתת לילדים לשיר את המקצב ולעשות את התנועות בגוף יחד עם השירה ואז ההבנה הייתה יכולה להיות יותר מהירה. כמו כן היה צריך להקל על הילדים ולשנות את רמת הקומבינציה.