בֵּית הַסֵּפֶר לְתֵאַטְרוֹן-מָחוֹל לִגְבָרִים
נקודת הַמִּמְשָׁק שֶׁבֵּין גוּף לָרוּחַ

תהליך עבודה ג' 1          

 

תהליך עם כיתה ג': תכנית לימודים ל 10 שיעורים

 

מטרות: היכרות עם מושגים מעולם התיאטרון – חפץ, זמן, דמות מקום.

          פיתוח הדמיון

          פיתוח מודעות בגוף

 

סדר השיעורים:

1.     עבודה עם חפץ

2.     להיות החפץ

3.     דמות מתוך חפץ/ אביזרים.

4.     דמות מתמונה

5.     דמות עם איבר מוביל.

6.     דמות מתוך דימוי

7.     שיעור קצב..תיפוף גוף

8.     שיעור מכונה

9.     תקופות – אדם קדמון, חלוצים, עתיד.

10.שיעור חושים – חוויתי.

מערך שיעור 11- דמות מאיבר מוביל :

מטרה – הפנמת עבודה מהחוץ לפנים- בניית דמות מאיבר מוביל.

חימום: מעגל בהנחיית המורות הארכת והבלטת איברים עם דימויים.

ידיים – טיפוס על חבל. אף – פרח במרכז המעגל שמוקף בקוצים. חזה – הדיפת כדור רק עם החזה. רגל – לדוג מפתח עם הרגל. ראש – לקלוט שידור עם אנטנה. אגן – מאחורינו בלון גדול ונפוח.

פיזור בחלל בשורות אימפרוביזציה בליווי מוזיקה ריקוד רק עם איבר אחד.

רק ראש, כתפיים,אגן, יד, חזה. דגשים: בלי לגעת ובלי לדבר. בשילוב עם איכויות ומהירויות שונות.

מפסיקים עומדים במקום, כל אחד מוציא חוט עם וו ומחבר ל- אף, אגן, חזה, ראש, כתפיים, והולכים איתו בחדר. לאחר מכן כל אחד בוחר איבר אחד מתוך החמש והולך איתו בהנחיה:

-         ממהרים להספיק אוטובוס

-         מחפשים עדשה שנפלה על הרצפה

-         נורא עייפים ורעבים אך חייבים להגיע הביתה.

-         הולכים בפחד לחדר המנהלת.

 

חלוקה לקבוצות – בניית קטע קצר.

שלבים: א. צפייה בכל ילד עם האיבר המוביל שלו ובחור תכונת אופי מתאימה.

ב. בניית סצנה בתור לרופא – מעין הצגת דמויות.

הצגת הקטעים בכיתה.

התרשמות:

החימום שהעברתי היה מעט בעייתי עם התלמידים כך שתוך כדי העבודה עברתי פשוט למעין מעגל מנהיג רק עם עבודה חזקה יותר של הדגשת איברים. העניין תפס את התלמידים שנכנסו לתוך עבודה שקטה ועניינית. אני יותר ויותר מתחילה להבין ולהפנים כמה חשוב להיות כל הזמן עם יד על הדופק, וכמה נכון לעבוד מרגע לרגע כאשר מעבירים שיעור.

נקודות נוספות :

 

·        הדגשת העבודה תוך נתינת דימויים שמפעילים את התלמידים רלוונטית מאוד, ובמיוחד שמדובר בקבוצת גיל נמוכה. המעבר מאיבר לאיבר דרך העברתו של וו מאיבר לאיבר ממש תרמה להקשבתם ומעורבתם של התלמידים.

·        תוך כדי עבודתם שירי גם חילקה את צומת לבה בין התלמידים בצורה שעודדה אותם להמשיך לעבוד והשיג תוצאות שרלוונטיות לתהליך העבודה.

·        בשיעור זה שירי נתנה המון צומת לב לתלמיד דניאל עוז. שירי הדגישה לו את עניין הסמכויות בכיתה. היא כמורה בעלת סמכות עליו. היו רגעים בהם הרגשתי (במיוחד לקראת הסוף) כי שירי מתחליה להיכנס לפינות אישיות מדי עם התלמיד אבל סה"כ מתוך היתבוננות בה מתמודדת עם התלמיד למדתי והבנתי כי יש מקום לדגש המיוחד שהיא שמה עם תלמיד זה, ובכלל, צריך לדעת גם לדרוש את התשומת לב הנכונה כאשר מעבירים שיעור. לא לוותר ולא לפחד מהטלת סמכותיות ברורה יותר.

שיעור 12 -שיעור קצב

 

הקראת שמות

התיישבות במעגל, משחק הכפות- 5 דק'

מעגל אנרגיה מקצבים, מתחילים במחיאת כף ומשדרגים לאט לאט.

+ מעגל הרמוניה- 15 דק'

 

לימוד קומבינציית קצב, תוך חלוקתה ל"פרקים" .

עבודה על הקומבינציה בקבוצות צפייה, יחד בקנון וכו'. -25 דק'

 

תרגיל המכונה- כל ילד שמצטרף מתבקש לבצע מקצב קצר מהקומבינציה.

כל פעם בין 4 ל 5 תלמידים, במהלך ביצוע המכונה יתבקשו לבצע יחד פרק מתוך הקומבינציה ושוב לחזור למכונה. – 15 דק'

 

מתחלקים ל4 קבוצות

עובדים על הצגת מכונה עם קול, אך רק כתוספת למקצב גופני.

יש לבחור תכלית ספציפית למכונה. – 20 דק'

 

התרשמות:

שיעור דינמי, קצת קשה לילדים לשמור על ריכוז אבל ניכרת ההנאה שבביצוע ובלמידה.

תרגיל המכונה התאים להם מאוד והם שיתפו פעולה יפה. תמיד כייף ומעניין לגלות את הדמיון שיש לילדים האלה .

ההחלטה על עבודה עם קצב ותנועה הגיעה בזמן לדעתי. תכנים אלה הם בסיס לכל עבודה בכיתה, הם מהנים וחשובים. חשוב לחזור ולעבוד איתם על נושא זה עוד.

 

 שיעור 13 – דמות מתוך תמונה

 

מטרה: שכלול יכולת העבודה מהחוץ (גירוי חיצוני) אל הפנים.

           פיתוח יכולת בניית דמות.

 

חימום – מעגל מנהיג בשימוש בפוזיציות והבעות מתוך אוסף התמונות בליווי מוזיקה.

 

1.     מתיישבים במקומות, פורסים את התמונות ובוחרים נציג שיבחר תמונה.

·        הנציג בוחר את ה"פסל" שלו – ילד נוסף אותו הוא מעצב כמו התמונה שנבחרה דגש על דקויות וספציפיות.

·        לאחר 5 ילדים כאלו ה"פסל" ממשיך את הפעולה שבתמונה לדוגמא – שוטר מכוון תנועה, מורה כותבת על הלוח, תמונה של אישה מפוחדת : ממה היא פוחדת ואיך היא מגיבה?

·        לאחר 5 נציגים כאלו פסל + המשך פעולה, בוחרים משפט אחד אותה הדמות אומרת. פסל + פעולה+ משפט.

2.     חלוקה לזוגות ומספרי אחת ושתיים. מספרי אחת מעצבים, מספרי שתיים פסל +פעולה+ משפט. ומתחלפים.

3.     מעגל מפגשי דמויות – רק שניים במרכז אומרים משפט וחוזרים למקומם.

4.     חלוקה לקבוצות: הצגות קטנות עם הצגת דמויות מתוך התמונות. (תחנת אוטובוס, תור לקולנוע, גן ציבורי וכו')

5.     דיון סיכום – מה למדנו היום? ממה נהניתם ולמה? וממה לא ולמה? 

 

 התרשמות:

 

התלמידים היו צריכים לעבור מספר שלבים – למצוא את תנוחת הגוף של הפסל ומתוך עבודת הגוף ומצב המצולם למצוא בעצמם את הפעולה המתאימה לפסל ואת המשפט אותו הם יכולים להגיד.

נראה לי שמטרת השיעור – דמות מתוך פסל, לא בדיוק נבעה מתוך תהליך העבודה שניסינו לעבור עם התלמידים. שלב המעבר מפסל לדמות, בעלת "אופי" כלשהו לא היה ברור לתלמידים , הם היתפזרו בניסיונם

לפסל האחד את השני, במציאת המשפטים והפעולות המתאימות לפסלים אותם בחרו.

אני חושבת שחלק ממה שתקע את התהליך היה גם טיב התמונות שבחרנו להביא אל התלמידים – הרבה מהצילומים הראו רק הבעת פנים, או תנוחה מסוימת. הצילומים של דמויות בעלות תפקיד מסוים (כגון שוטר או כבאי), היו מעט יותר אפקטיביות.

לי אישית השיעור היה מפוזר מעט, שירי ואני היתקשנו להישתלט על הכיתה ואני חושבת שזה קשור בעיקר לעובדה שהשיעור עצמו היה קשה לתלמידים, אולי צעד אחד קדימה מיכולתם להבין ולשתף פעולה.

שיעור מסוג זה הוא לפעמים היזדמנות טובה להערכה מחדש של קצב היתקדמות הכיתה אור רמתה של הכיתה. מתוך שיעור זה אני הבנתי שהעבודה מול התלמידים צריכה להיות ממוקדת יותר ובעלת יותר אחריות מצידנו להדרכתם של התלמידים במציאת הדמות, הפעולה והמשפט. האלמנט הויזואלי – עבודה מתוך צילום יכולה להגיע בשלב מאוחר יותר, ועל הדמויות בצילומים להיות עם יותר נפח עבודה.

 

שיעור 14- קונפליקט דרך חפץ.

 

מטרה: הבהרת המושג קונפליקט, ניסיון למצוא פתרונות לקונפליקט ולנהל משא ומתן.

 

חימום:

1. חימום ב"קונפליקט", עבודה על תנועות מנוגדות בו זמנית.

2. משחק הזנבות, לכל ילד שרשרת וזנב. על כל אחד להשיג כמה שיותר זנבות ולשמור על שלו. אם ילד איבד את הזנב שלו הוא הופך את השרשרת לזנב ואם איבד גם את השרשרת הוא יוצא מהמשחק.

 

גוף השיעור:

1. פתקים: משימה קבוצתית כאשר לכל קבוצה יש פתק בו כתובה המשימה (רצון). המשימות בחלקן מהוות מכשול אחת לשנייה.

שלב ראשון: שלב פיזי- על הקבוצה לבצע את המשימה בזמן הכי מהר. הערות: חוק ראשון- אסור לגעת בחפץ ששחקן אחר נוגע בו. חוק שני- אסור למשוך ולדחוף שחקנים. חוק שלישי- שחקן שיתפרע פוסל את הקבוצה שלו. חוק רביעי- אסור לדגור על חפצים.

שלב שני:שלב דיאלוג - על הקבוצה לבצע את המשימה בדיבור בלבד תוך ניהול משא ומתן.

אופן ביצוע שלב זה: חברי הקבוצה מתיישבים סביב החישוק שלהם. נבחר נציג והוא אחראי על ניהול המו"מ מול הקבוצה השנייה תוך התייעצות עם קבוצתו.

 

2. קונפליקט על חפץ יחיד- שרפרף.

כל הכיתה יושבת ומזמינים לבמה שני ילדים. מוצג בפניהם מקום וקונפליקט.

שלב 1: פיתרון פיזי למימוש הרצון.

שלב 2: פיתרון מילולי למימוש הרצון.

מקיימים שלושה סבבים כאלה: כיסא אוטובוס, שירותים, הצצה מעבר לחומה.

3. חלוקה לקבוצות:

כל קבוצה מקבלת בין 1-3 שרפרפים לפי בחירתה. עליהם להכין סיטואציה עם קונפליקט ולהציג.

 

דיון.

התרשמות:

נראה היה לי שהתלמידים לוקחים חלק פעיל בשיעור, וזאת בעיקר בגלל שהשיעור היה בנוי בצורה מאוד חוויתית ומפעילה. הייתה המון תנועה והתרחשות במהלך השיעור, מבלי שתיווצר תחושה של חוסר סדר.

הצגתם של קטעי העבודה בקבוצות הוכיחה פחות או יותר כי מטרת השיעור הושגה.

מערך שיעור 15 :

 

1.     חימום גופני : מתיחתם והזזתם של איברים תוך אמירת שם האיבר עליו עובדים. בחלק זה ניתן להתאים או לא להתאים את ביטויו המילולי של האיבר לקצב תזוזתו.

2.     תרגיל אצבע : מעגל זוגות – כל זוג באמצע מנסה לגעת בגבו של האחר.

3.     תרגיל צייד ניצוד: 2 שורות תלמידים אחת מול השנייה. זוג תלמידים שעובד בתחומי המסדרון אותו יוצרים התלמידים. אחד מבני הזוג הוא הציד והשני הוא הניצוד, שניהם עובדים עם עיניים עצומות.

4.     מעבר לסיטואציות מחיי התלמידים : התלמידים יקבלו סיטואציות שקרובות לחייהם כגון – תור לברזייה, מגרש משחקים, שעורי בית מול משחק עם חברים וכדומה. העבודה תעשה בזוגות מול שאר התלמידים ותוך כדי נתינת הנחיות.

5.     חלוקה לזוגות : כל מדריכה לוקחת מספר זוגות ומנחה אותם לעבודה ע לקונפליקט אותו הם מוצאים – מחדדת איתם רצונות ופעולות.

6.     צפייה בעבודת הזוגות.

 

התרשמות :

 

אני יוצאת בתחושה מחוזקת משיעור זה. אתחיל ואכתוב כי לראשונה מאז התנסותי בהוראה הרגשתי באמת את המקום בו אני מציבה גבולות לתלמידים. המקום בו יש מקום להרמה קצת של הקול והכוונה לשקט וריכוז. לקחתי על עצמי את תפקיד "הקשוחה" והרגשתי כי עמדתי בו פחות או יותר בהצלחה.

אני עדיין מרגישה לפעמים בחוסר אונים קל כאשר אני מבקשת להיתנסח מול התלמידים – הסברם של תרגילים הענקת רפלקציות והכוונה לתלמידים, כל אלה עדיין מרגישים כזקוקים לחידוד ועבודה מצידי.

השיעור עצמו היתקדם בצורה נכונה מבחינתי. שני תרגילי ההתחלה העמידו את התלמידים יותר על עבודה פיזית הכרוכה בשני רצונות מנוגדים ומשם מעבר לסיטיואציות שיותר קרובות לעולמם ובהם שני רצונות מנוגדים איתם התלמידים צריכים לעבוד.

במהלך השיעור חזרנו על ההגדרה של "קונפליקט" לפני התלמידים מה שלדעתי תרם מעט להמשכו של השיעור וחידד עבור התלמידים את מיקומם בתוך תהליך הויכוח. בחלוקה לאחר מכן לזוגות התלמידים הראו עבודה יפה ואף הביאו את הקונפליקטים בהם בחרו לידי פשרה וסיום.

 

שיעור16  – דיאלוג

 

מטרה: ללמוד כיצד מדברים ומתנהלים על הבמה – פיתוח הקשבה ויכולת דיאלוג.

חימום פיסי קצר {10 דק' כולל שמות.}

?*אופציונאלי - מעגל ספירה 1 -10 (כל חברי הקב' סופרים עד 10, כל מספר יכול להיאמר רק ע"י ילד אחד: אם שניים אומרים ביחד מתחילים מהתחלה.)

 

תרגיל א' ב' ג' ד': {25 דק'}

כל אות היא תנועה

א'- 0 ב' – הושטת יד, ג' – רכינת הגו קדימה, ד' – פנייה של הראש לכתף שמאל.

1.     זוג מדגים – אחד עושה תנועה שני מגיב אליו וכן הלאה. לכל אחד מותר לעשות רק תנועה אחת. מתחלקים לזוגות מפוזרים בחלל ומתרגלים. (מתן פוקוס לזוגות)

2.     הוספת הבעות. דגשים: שמירה על התנועה –לא לשנות אותה, ותנועה אחת. (מתן פוקוס לזוגות)

3.     הילדים ממציאים א' ב' ג' ד' משלהם. (מתן פוקוס לזוגות)

 

מתיישבים במקומות: 2 זוגות על הבמה. אחד מדובב שני רוקד.

מדגימים עם 4 רביעיות. {15 דק'}

 

חלוקה לקבוצות – 2 רביעיות בכל קבוצה, מכינים סצנה בוחרים מקום וקונפליקט עם הדיבוב והתנועות. {10 דק'}

 

הצגה בכיתה + דיון {30 דק'}

 

התרשמות:

ישבתי בצד והסתכלתי כיצד מתנהל השיעור . שמתי לב במהלך ההתבוננות שלי מהצד עד כמה התעורר בי הצורך להעיר ולתרום למהלך השיעור. פתאום בערו בי דברים שרציתי ששירי ומאיה ידגישו ויעבירו במהלך השיעור. בעיקר הפתעתי את עצמי בכמה חשובים לי הפרטים הקטנים : הפוקוסים על תלמידים, חיזוקים חיוביים, דגשים על תנועה והקשבה. רציתי לקום ולדבר- מקום חדש עבורי.

אני חושבת שיש מקום לנסות ולעבות את המעבדה בה אנו מתנסות– העבודה עם התלמידים צריכה לכלול יותר הסברים ועבודה פרטנית. חסרה הייתה לי התייחסות עמוקה יותר מצידנו הסטודנטיות לעבודתם של התלמידים. לעצור אותם, להתעקש על המקומות בהם צריכה להיות הקשבה, לחדד את התנועה וכדומה.

אני מתחילה להבין דרך הכתיבה הזו ומתוך ההתבוננות שלי בשיעור האחרון שהמעורבות שלי והמחויבות שלי כלפי התלמידים, התהליך והמעבדה בה אני נמצאת הפכה משמעותית עבורי.

מערך שיעור 18:

 

1. מעגל היי :

תרגיל שעובד על הקשבה וריכוז בין התלמידים, בעל שלושה שלבים –

א. התלמידים עומדים במעגל ואומרים "הי" אחד לשני בסדר מסוים. על סדר זה הם שומרים גם בפעם השנייה שיאמרו "הי" על המעגל.

ב. התלמידים שומרים על סדר אמירת "הי" אך מחליפים מקום על המעגל. דגש על קצב.

ג. יצירת מעגל חדש. במעגל זה התלמידים שומרים על סדר אמירת "הי" תוך הליכה על המעגל. (מחיאת כף להחלפת כיוון ). 20 דקות

2. תרגיל דיבוב ותנועה ברביעייה :

בחירה של ארבע תלמידים, חזרה על תנועות ה – א, ב, ג, ד שנלמדו בשבוע שעבר. חזרה על תרגיל דיבוב ותנועות. דגש על הקשבה ותגובה. 

להחליף רביעיות – כל רביעייה מקבלת סיטיואציה : תחנת אוטובוס, מגרש משחקים וכדומה. 10 דקות

3. תרגיל בזוגות : תרגיל ה – א,ב,ג,ד כאשר התלמידים מדובבים את עצמם. תנועה ומילים בו זמנית.

תרגיל זה יעשה עם שלוש זוגות כדוגמא מול הכיתה ולאחר מכן התלמידים יתפזרו בחלל החדר ויעבדו בזוגות. (פוקוסים על זוגות). 15 דקות

4. חלוקה לקבוצות : רביעיות של א,ב,ג,ד. כל מדריכה מלמדת את קבוצתה 4 תנועות ועל התלמידים לעבוד עם התנועות ודיבוב של עצמם. אסור לתלמידים להיות יחד על אותה תנועה של אות. 45 דקות

 

התרשמות:

שיעור מאוד דינמי ופעיל. נהנתי במיוחד לראות את העבודה על תרגילי הא, ב, ג, ד שדורש קורדינציה, דמיון ומקוריות מהתלמידים. החיבור שנעשה בין התנועות למילים היה אצל חלק מהזוגות מאוד מעניין ומפתיע.

התרגיל גם דורש ריכוז והקשבה מצד התלמידים, מה שהושג יותר ויותר עם הברורה. קשה לי לתת רפלקציה לשיעור משום שאני מרגישה שלקחתי בו חלק מאוד פעיל בהקשבה ובמעורבות שלי בתוך השיעור. סה"כ נראה לי שהוא הועבר בצורה טובה. אני הרגשתי טוב עם המקום הסמכותי יותר שלקחתי על עצמי תוך כדי השיעור. מצאתי מקום בו אני יכולה להיות יותר סמכותית, מבלי לפחד או להיתבלבל. מקום חדש ומעניין.

שיעור סיכום

חימום: מעגל מנהיג (חלק ממנו לעשות עם חפץ מדומה)

 

במעגל, כל פעם מכניסים זוג, אחד עושה פעולה ריאליסטית והשני עושה את הסאונד.

 

מושיבים אותם במעגל, נותנים מיספרים- 1,2 מספרי 1 מספרים סיפור בהמשכים ומספרי 2 עושים קולות ותנועות הקשורות לסיפור באותו זמן.

 

איבר מוביל – כל אחד בוחר איבר מוביל. בוחרים 4 אנשים ויוצרים סצינה עם הדמויות שנוצרו מאיבר מוביל.

 

בקבוצות: עם דמות האיבר המוביל עושים הצגות עם חפץ שעובר טרנספורמציה.

 

מעגל סיכום:

כל אחד אומר דבר אחד טוב, דבר אחד שלא היה לו נעים, בהצלחה, ביי ביי . . . היו שלום     

 

התרשמות :

שיעור אחרון עם התלמידים. בתחילתו שאל אותי נפתלי איזו מההתנסויות הייתה מהותית יותר עבורי, זו של השנה או זו של שנה שעברה, ושמתי לב שעניתי בלי בכלל שיעלה בי הספק כי זו של השנה הייתה בהחלט הרבה יותר משמעותית.

העבודה בשיעור זה מצד המנחות שירי ותמרי הייתה יותר מעמיקה מה שלדעתי מאוד רלוונטי וחשוב לעבודה עם הילדים. שירי המשיכה תוך כדי ההתנסויות של התלמידים בכיתה להוסיף להם פרטים וכלים לעבודה. התלמידים עבדו על איבר מוביל ואכן הייתה התעקשות מצד שירי ותמרי לראות את האיבר הזה ולהבין את ההשפעה שלו על התלמיד העובד.

לא הייתה עבודה עם חפץ מה שהיה נכון לדעתי משום שהעבודה על איבר מוביל מספיק עמוסה לתלמידים ודורשת מהם מאמץ חשיבתי ופיזי.

שמחתי לשמוע תלמידים תארו את הדבר הטוב שקרה להם כמפגש איתנו. מעבר לזה נראה לי שהציפיות לתכנים שיעלו במעגל הסיכום היו אולי גבוהות יותר ומבחינתי זו הייתה מעין תזכורת שבכל זאת הם ילדים ואין אפשרות עדין להגיע איתם ל"עומק" המחשבה של מהקבלתי ומה לא קבלתי מאיתנו המדריכות. סה"כ השיעור עבד בצורה די טובה על אימפרוביזציה של איבר מוביל לתוך דמות והיו כמה דוגמאות טובות של עבודה בזוגות.

 

רפלקציית סיכום :

"זה הר מאוד קשה לטיפוס" אמרתי לנעם, לוגמת מכוס הקפה השחור שהיא הכינה ביעילות רבה בתנאי השטח בהם היינו. היא הביטה לעבר קודקוד ההר, שרובו נחבא בין קבוצת עננים, מיצמצה, כיווצה מצחה וענתה, "כן... אבל תחשבי על הנוף שודאי יש מראש ההר הזה. תוכלי לראות את כל העמק משם, עד לאגם הקפוא. חישבי על הצבעים שתראי, דמייני את הרוח, את תחושת החופש, הכוח והשקט שתחושי. תגיעי לראש ההר, תניחי את התיק שלך ותנשמי עמוק. זה שווה הכל מנדל. גם אם העלייה נראית עכשיו בלתי אפשרית, היא אפשרית. על ההר תשכחי שבכלל עברת אותה." הבנתי על מה היא מדברת. פעם לא היו לי המחשבות האלה של היום. כילדה, כל המסעות האלה, טיפוסי הרים, חציית ימים ונהרות, מסעות במדבר וביער, כל אלה היו נטולי פחדים, מסעירים בהוויתם, קוראים לי לבוא ולחוות אותם מבלי לחשוש מהדרך, מקושי המסע. אמרתי לנעם שהיא צודקת. שאפשר מבחינתי לארגן את הגזיה וספלי הקפה הריקים, שוואלה, לא יודעת ממתי נעשיתי כזו עצלנית ופחדנית. שנמאס לי להתנהג כמו איזו עירונית. צחקנו קצת, ככה בפשטות, שתי חברות משכבר הימים מחליטות על מסע קצר במזרח אירופה – הרי בולגריה זה היה היעד שנעם החליטה עליו, אני התלהבתי, אחר כך פחות, עכשיו אני פה. מביטה לראש ההר הזה בלב מלא ספקות ובגוף עצל.

אנחנו מתחילות לטפס. נעם לפני ואני נשרכת מאחוריה. מביטה כל הזמן קדימה ולא רואה את הסוף. זה מייאש אותי. מחפשת נקודות בהם אולי נוכל לשבת רגע ולנוח, אבל נעם מבטלת אותי ואומרת שרק התחלנו שקודם צריך לטפס קצת ולהיתקדם. אני מרכינה ראשי ומתחילה לסנן את כמות הפעמים בהם המבט נישא מעלה. מביטה מטה, אל הצעדים באדמה, אל השיחים הפרועים שמלוים אותי, אל גזעי העצים המכוסים בכל מיני מטפסים. מקשיבה לקול רשרוש צעדי, לרוח הקרירה והדקיקה שמלטפת את פני, לרחשי האדמה. אני מביטה על הדרך עצמה ולא על סופה. זה משפר את תחושתי, הפרטים הקטנים נגלים לפני, "אלוהי הדברים הקטנים" אני חושבת. ספר טוב. ככה מתוך התבוננות ביש ולא באין, הדרך נעשית אוורירית, קלה ונעימה יותר. נעם נעצרת ושואלת אם אני רוצה שנעשה הפסקה? עוד מעט אני עונה לה. עדין יש בי כוח להמשיך, למה לעצור עכשיו. חיוך מופתע עולה על פניה ובשתיקה היא חוזרת לצעידתה לפני. אנו ממשיכות בפסיעתינו מעלה. לאט לאט אני מתחילה להתעייף. שוב מזדחלת לה איזו עקמומיות וטורדניות במחשבה.

זו רצופה בורות שאנו חופרים לעצמינו, ובעידודו של הגוף המתעייף, אני מתחליה להתלונן מעט על קושי הדרך. נעם הכריזה על עצירה. ישבנו בשתיקה. קצב פעימות הלב האט את ריצתו. לקחתי חתיכת עץ קטנה והתחלתי לצייר צורות באדמה הרכה. לפתע הרגשתי טיפה נוחתת על כף ידי, ואז עוד אחת ועוד אחת. הבטתי אל נעם. היא הביטה לשמיים. "זה רק טיפטוף קל, כבר יפסק" אמרה והחזירה מבטה אלי. "הוא משמח אותי הגשם הזה" אמרתי לה. לא היינו צריכות להוסיף בעניין. שתינו ילדות של חורף וגשם. העולם מעודד אותי להמשיך ולצעוד חשבתי לעצמי. שולח כמה טיפות לרענן את מחשבתי ואת פני. לקרר את חום הגוף שעלה ולשלוח אותי מעט רטובה, אך מרוצה, הלאה במסע אל ראש ההר. הטיפטוף נפסק. "מנדל, מוכנה להמשיך בצעידה?"  

"מוכנה ומזומנה. התחזקתי" .

"אז יאלה, קחי את הענף הזה, הוא טוב וחזק, תוכלי להיעזר בו בשאר הדרך מעלה"

"מגניב... תודה אחות"

נעם מסתובבת ומתחילה לצעוד, אני מאחוריה, ראשי מופנה כלפי מטה. מתרכזת בצעדים, בהליכה, בעקבות, במסע עצמו. מעודדת מטיפות הגשם שעד לפני רגע זלגו על פני. הטיפוס נמשך, בשלב כלשהו אני מרגישה איך באמת חלק ממשקל גופי עובר גם אל הענף שבידי, במיוחד לפני אבנים גדולות וצעדים שכרוך בהם איזשהו מאמץ נוסף. "תודה לך ענף", אני חושבת לעצמי, "נעים שאתה פה איתי, משאיר איתי עיקבות, מחלק איתי משקל בצעדי על פני הקרקע. זה באמת מועיל לתחושתי..." ככה נודדות להן המחשבות. מענפם לציפורים לאנשים לעבר להווה ולעתיד... כשלפתע אני שומעת את נעם קוראת "הגענו מנדל! ההר בידינו! את לא מאמינה כמה יפה פה! איזו רוח! בואי בואי, זה פשוט משגע..." בשארית כוחותי אני מאיצה את קצב צעדי, מתנשפת, מרגישה באדמומיות ובזיעה שעל פני, "עוד קצת" אני אומרת לעצמי "ואני שם".

 

איזו רוח. כמה כוח שזורם בגופי עכשיו. אני מרגישה כמו מי שיכולה לעוף אם היא רוצה. הצבעים. כל ההרים שמסביב. האגם – כן גם את האגם אני רואה. במבט מחודד אפילו את הכפר ממנו יצאנו בשעות הבוקר.

"זה נהדר, נעם. שווה הכול ללא ספק"

"כן, אין על מה לקטר ברגע שמבינים ומרגישים את כל היופי הזה"

"נכון.. אני חייבת להגיד שגם הטיפוס עצמו, על כל רגעיו הקשים יותר והקשים פחות, היה מהנה ומעניין אחרי הכל"

"את רואה מנדל, אמרת לך כבר, שאת רוצה – את יכולה הכל"

"הצדק עימך אחות. אלו רק הפחדים, החישובים המיותרים על אורכה של הדרך, הבילבול והשגעונות שאנחנו מספקים לעצמינו שמהווים את המיכשול. זה הכל בראש, אני יודעת, אבל עדין לפעמים מתבלבלת. צריך פשוט להאמין בעצמך, לשלוח רגל ועוד רגל, להמשיך לצעוד, להשאיר מאחור את כל המחשבות המסרסות"

"זה המסע שנקרא חיים יקירתי. פשוט תנשמי עמוק ותהני ממנו".

אנחנו מחייכות אחת לשנייה, וכל אחת לוקחת כמה צעדים, לכיוונים מנוגדים, והולכת להתייחד עם הנוף.