תהליך ו' 3      

 

שיעור מספר 1

השיעור היום היה למעשה סדנת מסיכות. השיעור לא התקיים בכיתה הרגילה שלו אלא בסדנת אומנות. את השיעור העבירו ביחד ע' המורה לתיאטרון ור' רכזת האומנויות.

מהלך הסדנא באופן כללי, היה פתיחה קצרה של ר' וע' בהסבר על כך שבעקבות העובדה שהם הולכים ללמוד על הקומדיה דל- ארטה, הם יכינו בעצמם מסיכות וכו'. לאחר מכן רומה בחרה תלמידה מהכיתה והחלה להדגים עליה את שלבי העבודה, תוך שהיא עונה על שאלות התלמידים. כאשר היא סיימה, היא ביקשה מהתלמידים להתחלק לזוגות ולהתחיל בעבודה. מהנקודה הזו ועד סוף השיעור התלמידים עבדו בזוגות על המסכות, כשרומה, ערה ואנחנו- הסטודנטיות, מסתובבות ביניהם ומסייעות במידת הצורך. כחמש דקות לפני סוף השיעור, אספו רומה וערה את כל התלמידים וסיכמו את העבודה.

כבר בתחילת השיעור, בשלב הפתיחה, הבנתי שהיום מנהלות את השיעור שתי מורות. מייד תהיתי איך תהיה הדינאמיקה ביניהן ובין התלמידים. שמחתי לגלות כי ערה ורומה עובדות נפלא ובשיתוף פעולה. ניכר כי ערה מעריכה מאוד את רומה ומעניקה לה הרבה כבוד וחשיבות. היא הניחה לרומה לנהל את סדנא ללא משחקי אגו וכו'. דבר זה מאוד חשוב, ניתן היה לראות כי התלמידים חשים את זה שערה מכבדת את רומה וניתן היה לראות כי גם הם מעריכים מאוד את ר' וסומכים עליה.

הפתיחה והסיכום של הסדנא היו מאוד חשובים בעיניי. על אף שזה לא היה שיעור תיאטרון רגיל, יש חשיבות בחיבור הסדנא לרצף העבודה. דברי הפתיחה והסיכום של ערה ורומה, הכניסו את התלמידים למסלול. כלומר, הפתיחה עסקה במה שהם כבר דיברו עליו מעט, מה הולך לקרות היום הסדנא וכו'. בסיכום הכינו אותם ערה ורומא למה הולך לקרות, ושיבחו אותם על התנהגותם. באופן כללי, ערה ורומה משבחות מאוד את התלמידים ונוהגות לחזק אותן באופן חיובי בכמות גדולה מאוד. גם בדברי הסיכום, הן שיבחו את התלמידים על התנהגותם הטובה ואף ציינו כי הן הופתעו מההספק.  כל נושא החיזוקים החיוביים מאוד מצא חן בעיניי. זה היה נראה נכון בעיניי, ניתן היה לראות כי התלמידים שואבים מזה המון אנרגיה וסיפוק. החלטתי כי גם אני אנקוט בגישה זו במהלך השיעור, ואכן הרגשתי כי התלמידים נהנו לעבוד איתי ועל אף ההיכרות השטחית, פנו אליי לעזרה והתייעצות.

העבודה בסדנא כאשר הכיתה מחולקת לעבודה בזוגות, עלולה להיות לעיתים מאוד מבולגנת. עם זאת במקרה שלנו חשתי כי רומה וערה שולטות ביד רמה בנעשה, מבחינות בכל תלמיד שזקוק לעזרה. הן הסתובבו כל הזמן ושאלו תלמידים אם הכול בסדר, ועזרו במידת הצורך. ניתן היה לראות כי בנוסף לעניין החיזוקים, הן גם נוקטות בגישה של סדר, שליטה והרבה אסרטיביות. הן ידעו גם להעמיד תלמיד על מקומו, באם לדוגמא הפריע במהלך הסבר. הן היו מאוד פותחות וזמינות לשאלות של התלמידים, ולבעיות שעלו.

לדוגמא: תלמידה שהצטרפתי אליה ולבת זוגה, שלא הסכימה בשום פנים ואופן לשים על פניה את תחבושות הגבס. תחילה ניסיתי לשכנע אותה בצורה עדינה, וכשראיתי שזה לא הולך, שאלתי אותה אם היא רוצה לדבר ולהתייעץ עם רומה, והיא השיבה בחיוב. קראתי לרומה ותוך חמש דקות, אם לא פחות, התלמידה הייתה עם תחבושות הגבס על פניה. היא פעלה ברגישות אך גם עם הרבה אסרטיביות. שוב ושוב, הבהירה לתלמידה כי היא יכולה לומר לה בדיוק מתי להפסיק ושהיא לא עוזבת אותה לרגע. זה היה מקסים ומקצועי בעיניי לראות את דרך ההתמודדות של רומה עם התלמידה. באופן כללי, וגם במקרה הזה, ניתן היה לראות כי קיימת מערכת יחסים של אמון בין התלמידים למורות. הם סמכו עליהן במאה אחוז, וחשו נינוחים ובטוחים.

בסוף השיעור, שאלנו את רומה על הבחירה שלה, לתלמידה שעליה היא הדגימה בתחילת השיעור. מסתבר כי גם הבחירה הזו לא הייתה מקרית. היא הסבירה כי זו תלמידה עם בעיות חברתיות מסוימת והיה לה חשוב למקם אותה במרכז העניינים. ואכן במחשבה לאחור, ראיתי איך אותה תלמידה הסתובבה בין הזוגות שעובדים וחשה כי היא יכולה לתרום מניסיונה ולעזור, מכיוון שהיא כבר סיימה ויש לה מסכה. הבנתי כי כמורה את חייבת להיות כל הזמן מודעת לבחירות שלך. גם הבחירה של איזה תלמיד יענה על התשובה, ישאל את השאלה, ישתתף בתרגיל, יעשו עליו הדגמה וכו', היא בחרה חשובה ומשפיעה, ויש לתת על זה את הדעת.

ברמה האישית, מאוד נהניתי בשיעור, נהניתי לעבוד עם התלמידים, מצאתי כי בינתיים הם מקסימים ונעימים בעיניי. נהניתי לראות את רומה וערה בפעולה ונראה לי שגם למדתי כמה דברים. אם אני בוחנת משהו לשנות אצלי, אז לעיתים חשתי כי אני יותר מדי שוקעת בעבודה עם זוג התלמידים הספציפיים שלי ופחות מדי שמה לב למה שקורה מסביב. נראה לי חשוב כל הזמן לזכור שאני גם בעמדה של תצפית בשיעורים, וגם אם אני משתתפת באופן פעיל, לפקוח את העיניים ולהבחין בנעשה.

 

שיעור מספר 2

השיעור נפתח בשיחה שערכה ע' עם התלמידים בנוגע לבעיות משמעת, בשיעורים אחרים. זאת מתוקף תפקידה כרכזת המגמה. השיחה נערכה בישיבה על הרצפה במעגל והרגשתי שהילדים מאוד מכבדים את דבריה של ערה. עם זאת אני חייבת לומר כי בתור מישהי חיצונית לקבוצה ששם על תקן של אורחת הרגשתי קצת לא בנוח עצם נוכחתי בשיחה.

לאחר מכן נערך משחק "משחק הקרסוליים". ניכר כי כל התלמידים מכירים ואוהבים את המשחק. הם אלו שהסבירו לנו את חוקי המשחק. את המוסיקה שם אחד התלמידים. התברר שערה מסכימה שהם יביאו מוסיקה משלהם התור רקע לתרגילים מסוימים בשיעורים.

משחק הקרסוליים: עומדים במעגל, בכל פעם כל אחד יכול להיכנס בצורה דרמטית למעגל ושם לעמוד בפריז מסוים. כל אחד יכול להיכנס אך בכל פעם מותר שיהיו עד 5 תלמידים בתוך המעגל- "הזירה". כל אחד צריך להישאר בפריז בתוך המעגל במשך 30 שניות ולאחר מכן, המטרה היא לגעת בקרסוליים של האחרים. כל מי שנגעו לו בקרסול פסול מהמשחק, והוא מתיישב על הרצפה, בקו המעגל, בישיבה מזרחית. במהלך הניסיון לגעת בקרסוליים, צריך להיות בעמידת ארבע על הרצפה. אסור לברכיים לגעת ברצפה. אלו שפסולים מחוץ למעגל יכולים גם לנסות לגעת בקרסוליים של אלו שבתוך המעגל, אך בלי להרים את הישבן מהרצפה. בסופו של דבר נשאר אחרון בתוך המעגל שהוא המנצח.

במשחק שהיה בכיתה, ליאור זכתה. בשיחה שהייתה לנו בסוף השיעור, היא אמרה שלפתע חשה לא בנוח עם הזכייה, ושאלה את ערה האם הייתה צריכה להפסיד בכוונה. ערה השיבה שלחלוטין לא. היא אמרה שזה דווקא הרשים את התלמידים ואף אתגר אותם להתחרות בה. אני הסכמתי עם זה.

לאחר מכן התיישבנו במעגל על הרצפה. ערה אמרה שם של דמות מהקומדיה דל ארטה, תיארה את הפיסיות שלה, תכונות האופי שלה וכו'. ואז שאלה מי רוצה לעבוד ובחרה כחמישה תלמידים שקמו למרכז המעגל. החמישה הלכו בתוך המעגל וניסו לחפש את הדמויות, החל מעבודה פיסית לעבודה קולית ואף לדיבור ולאופי של הדמות. כאשר כל אחד מהתלמידים מצא את הדמות היא הרשתה להם לנהל אינטראקציות בינם. תרגיל זה חזר על עצמו מספר פעמים, עד שעברנו על הדמויות של הקומדיה דל ארטה. בשלב זה שמעט התארך, ניתן היה לראות כי חלק נכבד מהתלמידים (בייחוד אלו שפחות השתתפו) מעט התעייפו והיה להם קשה להמשיך להקשיב ולהיות מרוכזים.

בשלב הבא ישבנו בחלק אחד של החדר כך שנוצר יחס של קהל ובמה. ערה העלתה שלושה תלמידים לבמה. הסבירה להם מיהם הדמויות שאותן הם עושים ומה סיפור המסגרת, והם היו צריכים לבצע אימפרוביזציה לפי זה. חלק זה של השיעור היה מאוד קצר כי לא נותר מספיק זמן.

בשיחה שהייתה לנו עם ערה בסוף השיעור היא הסבירה כי אכן העריכה את החלק של הדמויות במעגל משום שהיה לה חשוב לעבור על מגוון רחב של דמויות כדי שהתלמידים יכירו ויידעו יותר טוב. בנוסף, אמרה כי התכנון המקורי היה לתת להם להתחלק לקבוצות להכין אימפרוביזציות קצרות ויציגו אותן בכיתה.

נושא נוסף שעלה בשיחה היה העובדה שהיו תלמידים שמאוד השתתפו והיו פעילים לאורך כל השיעור, והיו כאלה בעיקר הבנות שלא השתתפו בכלל. נשאלה השאלה מה ניתן לעשות בנושא? העלנו מספר הצעות. ראשית, לעשות את תהליך הכניסה לדמויות כאשר כל הכיתה עובדת במקביל. לרעיון זה ערה ענתה כי לרוב הם נוטים להתפזר כאשר יש להם הליכה בחדר ועבודה. רעיון נוסף היה העבודה בקבוצות, שאכן הייתה מתוכננת וכנראה תתרחש בשבוע הבא.

ניסינו לחשוב מדוע הבנות לא רצו להשתתף? אולי משום שהן חשות אי נעימות מסוימת עם גופן עקב השינויים של ההתבגרות שחלים בו. בנוסף, ערה סיפרה לנו כי חלקן כלל לא בחר במגמה אלא לא התקבל למגמה אחרת או רצה את המגמה הפלסטית שנסגרה.

בסך הכול אני חושבת שהיה שיעור ממש טוב. הוא נוהל בקפידה ובמחשבה. ערה ניהלה את השיעור ביד רמה, ידעה להתמודד עם חוסר ריכוז, הפרעות למיניהן וההתעייפות של התלמידים. היה מאוד מעניין ומרגש לראות את התלמידים עובדים על הדמויות. אהבתי את זה שערה משתמשת במונחים מקצועיים שהם מבינים כמו עבודה קולית, עבודה עם חיה וכו'. ועם זאת מתרגמת דברים יותר מסובכים לשפה שהם מבינים.

ברמה האישית- מור, התלמידה שעזרתי לה עם המסכות בשיעור שעבר, ישבה לידי כל השיעור ומעט הציקה לי במהלכו, מתוך רצון לתשומת לב. הרגשתי כי פעמים רבות היא הצליחה להסיח את תשומת ליבי מהשיעור. באיזשהו שלב אמרתי לה שאני רוצה להקשיב ושנדבר אחר כך, וזה אכן עזר. כשסיפרתי לערה על כך בסוף השיעור היא רק אמרה שהייתי צריכה להציב לה גבול עוד קודם.

 

שיעור מספר 3

השיעור היום היה בנוי משני חלקים: על החלק הראשון, אנחנו היינו אחראיות ועל החלק השני- ע'.

הפעילות שלנו הייתה צריכה להיות (לפי בקשתה של ע') בנושא הקומדיה דל ארטה ולכלול בתוכה העברה של חומר עיוני ופעילות מעשית קצרה.

התכנון היה:

  • שיחה של 10 דקות , ותכלול בתוכה מידע על התקופה, אופי הקומדיה, השחקנים וכו'.

  • חלוקה של הילדים לזוגות לפי מספרי 1 ו-2, כשהם עומדים פנים מול פנים. את הפעילות הזו תנחה ש'. היא תזכיר להם מה זה תרגיל מראה ותנחה אותם בכניסה לדמות כך שאחד מבצע והשני משמש לו מראה. קבענו כי היא תעבוד על הדמות של פנטלונה. לאחר שהם נכנסו לדמות ומצאו את הקול שלה (בלי טקסט עדיין), מספרי 1 יישארו לעבוד ומספרי 2 יישבו לצפות. התלמידים שכרגע בדמות של פנטלונה ילכו בחדר, ויוכלו לומר רק "אין לי", אחד לשני, ליצור אינטראקציות, ולנסות לדבר בכוונות שונות: כעס, עצב, שמחה וכו'.

  • לאחר מכן יחזרו הילדים לזוגות, מכאן תנחה מ', ויתחלפו בתפקידים. הפעם ההנחיה תהיה על הדמות של בריגלה. כשבשלב שהם יגיעו לטקסט הם יאמרו: "זקוק לעזרתי?"

עד כאן מערך הפעילות שהכנו מראש. מערך המשך השיעור של ערה היה לחלק את הכיתה לקבוצות קטנות של שלישיות, ושיכינו סיטואציות קטנות, כשהם קובעים את העלילה באופן כללי ואת הדמויות. יתר הדברים על הבמה יקרו באימפרוביזציה.

התחלנו את השיעור בישיבה על הרצפה במעגל, ליאור ואני דיברנו איתם על הקומדיה דל ארטה. בסה"כ לדעתי, זה היה בסדר גמור. ע' הכינה אותנו לכך שהם מתעייפים מהר, ומאבדים את הקשב, אך מכיוון שהכנו משהו קצר הרגשתי שזה היה בדיוק הזמן המתאים. לאחר השיעור, נ' העיר כי יכולנו לחפש דרך מתודית יותר מעניינת לעשות את החלק הזה, אפילו על ידי שאילת שאלות ושיתוף של התלמידים בחשיבה.

לאחר מכן שמרית התחילה את התרגיל הראשון. תחילה הייתה מעט מבוכה בין התלמידים ולקח כמה דקות עד שהזוגות התארגנו והחלו לעבוד. בתחילה עבדתי עם דור, שישר היה נראה לי שהוא לגמרי בעניין, ואז ש' החליפה אותו במור, שלא רצתה לעבוד עם בן. העבודה שלי עם מור המשיכה כל השיעור, כולל בחלק של ע'. העבודה איתה הייתה קשה מאוד וקצת מעייפת. הרגשתי שאני לא מצליחה "לקרוא" אותה, להבין מה קורה איתה. רגע אחד היא משתפת פעולה, רגע אחר היא מתנתקת לחלוטין ומרחפת. עם זאת היו רגעים שהיא עבדה בצורה יוצאת מן הכלל. היא נכנסה לדמות של פנטלונה ואף נשארה לעבוד על הבמה כשאני ישבתי לצפות. כשמיכל הנחתה את הדמות השנייה, יכול להיות שמ' קצת התעייפה. היא לא הייתה מעוניינת לעבוד, ואף אמרה לי שהיא רוצה לעבוד עם י'. אמרתי לה שזה בלתי אפשרי ושתהיה עם י' בהפסקה. לאחר השיעור, ע' אמרה שלדעתה היא מנסה לעשות עליי כל מיני מניפולציות.

לאחר מכן, התחלקנו לשלישיות והתחלנו להכין את האימפרוביזציות. אני הייתי בקבוצה עם מ' וג'. באופן כללי העבודה הייתה מאוד קשה. גאיה כן שיתפה פעולה, אך לא ממש הביאה מעצמה רעיונות, ושיתוף פעולה אקטיבי. באיזשהו שלב, מור החליטה שהיא לא מוכנה לדבר על הבמה והלכה לדבר עם ע'. ע' הציעה שהיא תהיה המשרתת האילמת ונתנה לנו רעיון לסיפור מסגרת.

בסופו של דבר עלינו לבמה, מור אכן לא דיברה ואילו גאיה הייתה אמוד חמודה וקצת דיברה. בסוף השיעור ערה אמרה שאולי היינו צריכות לקחת צעד אחורה באימפרוביזציות (והסתכלה עליי...) גם בשלב של ההכנה וגם על הבמה. אני אמרתי שעם הבנות האלה, אם לא הייתי יוזמת שיחה, הן היו ממשיכות לשבת ולבהות בתקרה ולא היו מכינות שום אימפרוביזציות. ואותו כנ"ל על הבמה- הרגשתי צורך להציל את הקטע. על הבמה אני כן חושבת שיכולתי יותר להרגיע את עצמי ולתת להן לקחת אחריות.

בסך הכול, נהניתי מאוד מהשיעור, אומנם הרגשתי שלא הצלחתי להגיע למור, ע' ציינה כי זו הפעם הראשונה שהיא עולה על הבמה בשיעור, וזה חיזק מאוד את תחושותיי הטובות לגבי השיעור. נראה לי שגם שאר הבנות היו מרוצות.

בעקבות שיחה עם נ'י, מס' הערות:

כאשר מבצעים תרגיל מראה בשיעור, חשוב מאוד לתת הנחיות מדויקות: יש לשמור על קצב איטי כמעט ""slow motion. היה כדאי לציין את המילים מוביל- מובל וכך להמחיש את העיקרון של התרגיל (מ' ציינה זאת).

היה כדאי לפזר אותם בחלל החדר, כי הם נעמדו עם הזוגות במעגל, וזה הגביל את מרחב התנועה שלהם.

נ' ציין לטובה את הבחירה של לתת להם "משפט לבן" על מנת לבסס את הדיבור של הדמות.

אחת הנקודות היפות והחשובות בשיעור הייתה האופן השונה שבו מ' וש' לימדו. כל אחת מהן הרגישה שמשהו לא בסדר אצלה. כשמ' החלה ללמד ש' חשה שהיא צעקה יותר מדי והיה רעש בכיתה, ומ' הרגישה שהיא מורידה את האנרגיות בכיתה. בעיניי, שתיהן משכו וריתקו בדרכן השונה. ש' עם האנרגיות הגבוהות ומ' עם הקול השקט והמהפנט. זה היה שיעור יפה בביצוע אותו תרגיל בשני אופני הוראה שונים.

 

שיעור מספר 4

מערך הפעילות:

  • פתיחה במעגל אנרגיה. ל' מעבירה תנועה וקול, והבא אחריה צריך להעביר את אותו דבר. הדגש הוא בשמירה על אותה רמת אנרגיה, והדמיון למקור. לאחר שנשלם סיבוב מלא, התלמיד שעומד מימינה של ל', מעביר תנועה וקול לילד הבא אחריו וכך הלאה.

  • פיזור בחלל, תרגיל איבר מוביל: הליכה "נקייה". שימוש בדימוי שמישהו קשר חוט לאיבר מסוים בגוף, והוא הופך להיות האיבר המוביל את התנועה בגוף. מעבר על איברים: מצח, סנטר, כתפיים, בית חזה, אגן, יד. בכל אחד מהאיברים לתת לילדים ללכת בחדק, כולם ביחד, ולהתמודד עם האיבר המוביל. מדי פעם לעשות פריז, ולהנחות רק ילדים מסוימים שעושים עבודה טובה להמשיך ללכת, כשהשאר צופים. התרגיל מבוצע עם ליווי של מוסיקה.

  • הילדים מסתדרים בשורות לאורך הקירות, כ-3 או 4 קבוצות של כ-5 ילדים. מראים לכל הקבוצה פתק ועליו רשומה דמות מהקומדיה דל ארטה. חברי הקבוצה צריכים לבצע את הדמות בגופם, כלומר לבחור איבר מוביל ולעשות החזקת גוף מתאימה. בנוסף, כל תלמיד מקבל צעיף ועליו להשתמש בו על מנת להדגיש את הדמות והאיבר המוביל שלה.

  • חלוקה לקבוצות, הכנת אימפרוביזציות והופעות בכיתה.

 החלק הראשון של השיעור היה בסך הכול מאוד טוב בעיניי. מעגל האנרגיה זרם והילדים שיתפו פעולה. לי אישית הפריע שבאיזשהו שלב ש' העירה לאחד התלמידים והסבירה לו משהו, כאשר בעצם מי שניהלה את המעגל הייתה ליאור. בעיניי אם ליאור בחרה לא להעיר לו, גם אם זה מוצדק או לא, אין צורך להתערב לה.

הפעילות הבאה שאני העברתי גם הייתה טובה. המוסיקה של' השמיעה ברקע עזרה מאוד לילדים להיכנס אל הדמויות שנוצרו עקב השימוש באיבר מוביל. כאשר התחלתי לתת פוקוסים על ילדים מסוימים, כשהשאר צופים, ע' קראה לי ולחשה לי להעריך את זמן הצפייה בילדים ולשים לב לאודי לדוגמא שבדיוק עשה משהו נהדר. ראשית, שמחתי שהיא העירה לי בצד ובשקט ולקחתי את ההערה שלה לתשומת ליבי.

הפעילות השלישית, גם הייתה בסדר אך מעט פחות. הילדים אומנם בנו יפה מאוד את הדמויות ואכן שתמשו באיבר מוביל, אך לא ממש נעזרו בצעיף. כלומר, לא נעזרו בצעיף על מנת להדגיש את המאפיינים של הדמות. בשיחה לאחר השיעור, ערה אמרה כי לדעתה הפעילות הזו הייתה עומס של נתונים עבור הילדים. כלומר, מספיק שעליהם היה להתרכז ולזכור מהם המאפיינים של הדמות ולבצע אותה באופן פיסי, הוספה של חפץ סיבכה אותם. היא גם ציינה שכדי לעבוד עם חפץ יש לעשות הכנה. אם היה לנו שיעור שלם, ולפני הוספת החפץ היינו עושות תרגיל או שניים שמכינים לכך זה היה שונה.

 בקבוצות של האימפרוביזציה, נהניתי לעבוד.  התלמידים בנו די בעצמם את ההתרחשות, קבעו את התפקידים ואני רק ייעצתי להם.

בהצגה של הסיטואציות בכיתה ניתן היה לראות קפיצת מדרגה גדולה מאוד אצל הילדים בביצוע הדמויות. גם מי שכבר עשה אותן טוב השתפר, וגם ילדים שלפני כן בכלל לא שיתפו פעולה, לפתע נפתחו מאוד והופיעו בצורה נהדרת. כולנו שמחנו מאוד וגם ע' הייתה מרוצה. היא גם שיבחה את ל' ואותי, על ניהול הפעילויות בצורה טובה ומלאת ביטחון עצמי.

הערות וחידודים מנ' לאחר השיעור:

  • כאשר מנחים את הילדים ללכת בחדר, מומלץ להנחות אותם לחפש את המקומות הריקים, ללכת ברווחים כך שלא תהיה צפיפות וכולם יתפרשו על פני כל הכיתה. ניתן גם לתת דימוי של רפסודה שאם כולם יתרכזו במקום אחד היא תשקע.

  • כשמנחים עבודה עם איבר מוביל, לתת להם להבין את ההשפעה של ההובלה על הגוף עוד בעמידה, ורק לאחר שהם מוכנים פיסית, לתת להם להתחיל ללכת.

  • הדימוי של החוט שמושך את האיבר המסוים הוא מצוין, ומומלץ לתאר אותו כדבר מאוד ארוך, משהו אינסופי, לא קצר וקרוב לגוף. אפשר להנחות שהחוט מגיע אל הנקודה הרחוקה אליה ם הולכים, נקודת הפוקוס.

  • באופן כללי, לא לפחד לקחת את הזמן בפעילויות, לא לחשוב אם הילדים משתעממים וכו'.

 

שיעור מספר 5

לשיעור היום אין למעשה מערך שיעור כמו בדרך כלל. השיעור התקיים בסדנא, על מנת שהתלמידים ימשיכו בעבודתם על המסכות. הסדנא התנהלה על ידי ר', ללא ע'. למעשה, כמעט כל התלמידים של הכיתה היו בסיור, כך שנותרו כארבעה תלמידים, ובעיקר היינו איתם. נכחו גם עוד 5 תלמידים מהכיתה של התיאטרון. סיימנו להכין את השלב של החמר, ובסוף עשינו מעליו את שכבת הגבס.

בסך הכול העבודה התנהלה כראוי ואנחנו סייענו במידת הצורך לילדים. ניכר היה כי הם נהנים להכין את המסכות, ומודעים היטב לבחירת הדמות שביצעו ועליה עבדו. רומה התרוצצה בין כולם וניסתה (האמת, די בהצלחה...) להגיע אל כולם, לעזור ולהראות מה עושים. המסכות בשלב זה נראו נהדרות ושמחתי מאוד בשביל הילדים.

אני עזרתי בעיקר לב', והיה לי מאוד נעים ונחמד איתו. גם מהעבודה איתו וגם ממה שהבחנתי מסביבי, הילדים מחבבים אותנו, וסומכים עלינו, כלומר, מכבדים את דעתנו ולא חוששים לבקש את עזרתנו.

 

שיעור מספר 6

המערך שתוכנן:

  • חימום במעגל עם "היי"- תרגיל שמטרתו עבודה על קשר עין, זיכרון, והכנסת התלמידים לריכוז.

  • תרגיל יצירת מעגל בעיניים עצומות. (לא תרגיל שתוכנן מראש).

  • לאחר מכן מחלקים את הכיתה לשלישיות על ידי מספרים. דמות 1 ו-2 עומדות על הבמה ודמות 3 היא הקהל. העבודה של כל השלישיות מתרחשת במקביל ובשלבים. דמות 1 אומרת משהו לדמות 2. דמות 2 צריכה לומר לדמות 3 מה דמות 1 אמרה לה. בשלב הבא, דמות 2 תאמר לדמות3 גם מה דעתה על הנושא, ובעצם מה הסוד שלה. ובשלב השלישי, דמות 2 תחזור לדמות 1 ותאמר לה משהו מנוגד, שיעזור לה להסתיר את הסוד.

  • אימפרוביזציות בקבוצות

 

מה שקרה בשיעור עצמוזה שבמהלך קריאת השמות הבחינה ע' כי הילדים נסערים בעקבות איזה אירוע שקרה להם. א' החל לספר משהו לחבריו וע' עצרה אותו וביקשה שישתף את כולם. הילדים צחקו והחלו לספר את מה שקרה. במהלך הסיפור הם חיקו את האיש המבוגר מהסיפור. ע' הזמינה את הילדים לעלות לבמה ולהציג את מה שקרה בצורה תיאטרלית. הילדים עשו את זה בצורה נפלאה ומצחיקה. ע' ביקשה שהילדים יגיבו למה שראו וניהלה איתם דיון על הגזמה בתיאטרון מול המציאות. הסיפור עצמו היה בעייתי מאוד. הילדים וחבריהם נוהגים לצלצל בפעמון הכניסה של בתים באמצע הלילה ולברוח. באחת הפעמים הם עשו זאת לאדם מבוגר אשר שכל את בנו במלחמת לבנון וצלצול הפעמון בלילה מחזיר אותו להודעה הנוראה על בנו. כמובן שמעבר לכך שההצגה של הילדים הצחיקה אותי מאוד, תהיתי לעצמי איך ערה תגיב לסיפור מהפן החינוכי והאם היא תתייחס לזה בכלל. התרשמתי מהדרך שבה לבסוף היא עשתה זאת, כאשר היא שאלה אותם מה לדעתם הם צריכים לעשות? למה הם חושבים שאותו זקן התעצבן? היא הובילה אותם להבנה דרך שאלות. הם ענו על השאלות בצורה בוגרת ומקסימה בעיניי, ונראה לי שחלקם לפחות הפיק את הלקח.

לאחר מכן, שמרית החלה להנחות את השיעור עם תרגיל ה"היי" שעבד מצוין לדעתי. הילדים שיתפו פעולה ונהנו מהמשחק.

לאחר מכן, שמרית החליטה להנחות תרגיל שלא הופיע במערך השיעור שהכנו מראש. הילדים הלכו בחלל, בשלב מסוים הם נעצרו בפריז, עצמו עיניים ונתבקשו להסתדר במעגל. התרגיל הזה היה מאוד בעייתי בעיניי מכמה סיבות: ראשית, מבחינה רעיונית הוא לא היה קשור למהלך השיעור, שנית, היה צורך לתת יותר הנחיות כגון שמומלץ להחזיק ידיים על מנת למצוא את כל הילדים בכיתה וכו'. הסיבה האחרונה היא שאני סבורה שהתרגיל מתאים לשכבת אוכלוסיה בוגרת יותר ולא לילידם בכיתה ו'. חלק מהם חוששים לעצום את העיניים ולא נותנים אמון במורים שידאגו להם. חלק מהילדים לא מעוניינים לאחוז בידיהם של חבריהם לכיתה בייחוד בנים עם בנות, דבר שהקשה על ביצוע התרגיל.

לאחר מכן עברנו לתרגילים שעסקו בנושא ה"סוד" בקומדיה דל ארטה. אין ספק כי הנושא מורכב מאוד אך עם זאת הרגשתי כי הצלחנו להעביר את עיקר הדברים לתלמידים. החלוקה לעבודה בשלישיות היית הרלוונטית וטובה. אני עבדתי עם שני תלמידים והרגשתי שהצלחתי איתם יפה מאוד יחסית. מיכל הסבירה בנעימות ועם הרבה סבלנות והערכתי את זה מאוד. בנוסף, אני חושבת שאופן בניית התרגיל סייעה לנו מאוד. העבודה משלב לשלב, כשבכל פעם יש הסבר, דוגמא, ועבודה פרטנית עזרה לתלמידים בהבנה ויישום. הבחנתי בתרגיל הזה עד כמה חשובות ההוראות הניתנות לתלמידים. חשוב שיהיו מנוסחות בבהירות ובצורה פשוטה ולא מורכבת.

אומנם לא הספקנו להגיע לאימפרוביזציות, אך כל שלישיה הציגה מול הכיתה את מה שהספיקה לנסות וניכר כי הילדים מבינים את הקונבנציה באופן כללי.

לקחים שהפקנו קשורים בעיקר לקושי של התלמידים לפנות אל מישהו מסוים בקהל ולדבר ישירות אליו. החלטנו שבשיעור הבא נעבוד איתם על פוקוסים, ופניה לקהל.

מה שעניין אותי מאוד בשיעור הזה היה שוב השוני בין מ' וש' מבחינת אופי ההוראה, ועם זאת העובדה ששתיהן מצליחות "להגיע" אל התלמידים.

 

שיעור מספר 7

השיעור שתוכנן להיום לא התקיים בגלל בעיות שביתה ובלבול של התלמידים. הגיעו כחמישה תלמידים, איתם היו נ', ש' ומ' במהלך השיעור. ל' ואני הצטרפנו אל ע' שעשתה חזרות להצגת חנוכה עם כיתה ג'- תיאטרון. באופן כללי לא עשינו יותר מדי. תחילה, עזרנו לה להביא את התלבושות שר' הכינה להם. ביחד עם ע' חילקנו אותן לתמידים ובדקנו שאין בעיות מיוחדות. לאחר מכן, ליאור הפעילה את המוסיקה, וסייענו במידת הצורך בהשתקת הילדים ושמירה על הסדר.

מה שהיה מעניין היה לראות כיצד ע' מתנהלת עם הילדים. הכיתה הייתה מאוד רעשנית ותוססת ולעיתים רבות היא הייתה צריכה להרים את קולה על מנת שיהיה שקט. היא גם נזפה לעיתים באופן חריף בפני ילד או ילדה ספציפיים בפני כל הכיתה. חשבתי על כך שאין ביכולתי לשפוט אותה כי לא הייתי מעולם במקומה, אך עם זאת ריחמתי מאוד על אותו ילד שננזף ותהיתי האם יש דרך אחרת להעיר לילד מפריע.

דבר שני שבחנתי היה האופן שבו ע' העירה לילדים מבחינה מקצועית, ונושא ההדגמות. פעמים רבות ע' העירה לילדים על הביצוע שלהם להצגה. היא גם הדגימה להם מה עליהם לעשות. הרבה פעמים במהלך הלימודים בסמינר דיברנו על איך מעירים לתלמידים, או איך מתקנים. איך אפשר להסביר לתלמידים מה לעשות בלי להדגים בעצמך, כך שיוכלו להביא הצעה משלהם (שאולי תהיה טובה ואולי לא...) בכל מקרה לא הרגשתי שזה שע' הדגימה פגע בתלמידים או ביכולות שלהם. אין ספק שככל שהחזרה התקדמה הם השתפרו בביצוע של הקטע.

בסך הכול מאוד נהניתי והיה מאוד מעניין לצפות בע' ובילדים. על אף כל ההתלבטויות שעלו אצלי במהלך השיעור, אין לי ספק שע' נמצאת בתפקיד קשה מאוד ועם זאת מצליחה מאוד.

 

 

שיעור מספר 8

תכנון השיעור היה:

  • משחק הקרסוליים.

  • הליכה בחלל בדגש על פוקוסים ומילוי חורים, פריסה בכיתה. משם הגברה של קצב הליכה, שינוי משקל. לתת להם דימויים כמו: מסטיק שנתקע על הרגל, הליכה בביצה וכו'. והתרגיל של טליה, הגברת הקצב משום שמאחרים כביכול לבית ספר עד השיא ובו מתיישבים על הרצפה.

  • תרגיל המנהיג בתוך התפקידים של קומדיה דל ארטה, עם ג'סטות ומשפט. לאחר מכן במעגל, חזרה בזוגות על הקונבנציה של הסוד עם הדגשים הרלוונטיים.

  • במעגל, חזרה על ה"סוד", הדגמה בזוגות.

  • חלוקה לשלישיות והכנת אימפרוביזציות בקבוצות.

 בסך הכול אני חושבת שהשיעור באופן כללי היה טוב. במשחק הקרסוליים הופתענו לראות שעל אף העובדה שכל הזמן הם מבקשים לשחק אותו וזו הסיבה שאנחנו שיחקנו אותו איתם, הם לא כל כך שיתפו פעולה. היה להם מאוד קשה להיכנס והיו זמנים די ארוכים של המתנה. למען האמת הרגשתי די מבוכה, לא כל כך ידעתי כיצד לנהוג. שמחתי שליאור אמרה שנספור עד עשר ואם אף אחד לא נכנס אז מפסיקים לשחק. זה היה נכון בעיניי באותו רגע משום שכאשר התחלנו לספור הם נכנסו בערך ב-3 והמשחק התקדם. בסוף השיעור נפתלי וערה אמרו כי בסופו של דבר זה קורה הרבה עם תלמידים. הם אוהבים משחק ומבקשים אותו וברגע האמת נתקלים במבוכה. יש להם הרבה שיקולים בראש האם להיכנס למשחק ומתי ולכן לפעמים זה עלול לקרות. שניהם ייעצו לנו שאפשר גם לחכות בשקט ובסבלנות עד שמישהו מהתלמידים ייקח את האחריות. לא להיבהל מהשקט ולא לחשוב שזה חוסר שיתוף פעולה. אפשר גם להסיק מזה מסקנה על סדר השיעור, אולי התרגיל מוקם לא נכון ברצף, אולי יש צורך בחימום פיסי לפני כן וכו'. חשוב לתת לתלמידים זמן עד שהם נכנסים ועם זאת להגדיר להם את האחריות. זאת האחריות שלהם האם המשחק יתקיים או לא.

לאחר מכן המשכתי להנחות את ההליכה בחלל. בשלב הזה ידעתי מראש שהם עלולים להתפרק ושאני אאבד אותם. לכן, החלטתי לאסוף אותם רגע למעגל מאוד קטן וצפוף ולחשתי להם שמעכשיו רק אני מדברת והם לא נוגעים אחד בשני ולא מדברים. האמת שבאותו רגע זה היה מדהים לראות את ההקשבה שלהם והריכוז. התחלתי לעבוד איתם על דימויים וחלק מהשיעור של לאבאן. נפתלי אמר שיכולתי לתת יותר זמן לעבודה. לא להילחץ שישעמם להם, או שזה איטי מדי. הדימוי של השטר המעופף עבד מצוין, וזה מראה שצריך לחפש דימויים ש"מדברים" אליהם שלקוחים מעולמם. במהלך התרגיל, הרוב הגדול דווקא שיתף פעולה בעיניי ברמה זו או אחרת. היו 2 או 3 תלמידים שפשוט לא הפסיקו להפריע ולדבר. ניגשתי לאסף פעמיים, הנחתי לו יד על הכתף וביקשתי ממנו די בתקיפות שיפסיק לדבר. זה לא עזר. האמת שאני חושבת שאם הייתי יותר בטוחה בעצמי מול "קהל הצופים", הייתי מושיבה אותו בצד ולא נותנת להמשיך בתרגיל, הוא ממש עיצבן אותי והפריע לי. ומה שהכי מעצבן אצלו זה שהוא מאוד מוכשר ויצירתי. חשבתי בסוף השיעור על איך מתמודדים עם ילדים שמצד אחד מאוד מצליחים בשיעור ומצד שני מאוד מפריעים. בשיחה עם שמרית, ליאור, מיכל ונפתלי, הועלו רעיונות יותר יצירתיים על איך אפשר למשוך אותו אל המשחק. להפוך אותו לג'וקר, לתת משימה- ללכת רק בחלל ריק, או פשוט לבקש ממנו למצוא דרך לעבוד בלי לדבר. הבנתי שבאמת חשוב דווקא את הילדים היצירתיים למשוך לשיעור בדרך היצירה.

לאחר מכן ליאור נחתה את תרגיל המנהיג. דווקא בתרגיל הזה הרגשתי שקצת איבדנו אותם. חלק היו בעניין אבל בערך חצי כיתה פשוט הלכה מאחורי הקבוצה בלי לעבוד יותר מדי על אלמנט החיקוי. אחת הבעיות הייתה שלא כולם באמת ראו את המנהיג. מצד שני אם היינו מעמידים אותם כחצי כיתה מול חצי כיתה, היינו מפסידים את ההליכה בחדר.

לאחר מכן, הסתדרנו במעגל. ליאור חזרה על מה שדיברנו בשיעור שעבר בנוגע ל"סוד" ובוצעו מספר הדגמות. נפתלי טען כי ההדגמה קלה יותר מאשר לנסות ולהסביר. אני חושבת שברגעים מסוימים, הדגשים בהסבר המילולי חשובים מאוד. לדעתי כאשר הכיתה מרוכזת ומאזינה להסבר, היא מפיקה ממנו הרבה. כמובן שזה גם תלוי מה מסבירים (משחק או טכניקה וכו') ויותר חשוב איך מסבירים. חשוב לתכנן את ההסבר מראש, מה בדיוק אנחנו רוצים להגיד. בחלק הזה הייתה התמודדות יפה מאוד של ליאור עם זה שלפתע קמו שלושה תלמידים ורצו להדגים. היא לא נבהלה וביחד איתם שינו מעט את ה"חוקים" על מנת שיתאימו לשלישייה. דוגמא לרפלקציה in action .

בשלב הבא הוצאנו אותם לאימפרוביזציות, כשערה חילקה אותם. אנחנו הסתובבנו בין הקבוצות וסייענו להם במידת הצורך. לא הספקנו לראות את כל הקבוצות ואולי נמשיך עם זה בשיעור הבא.

אני חושבת שאחת הסיבות שבעיניי השיעור הצליח היא שהם מבינים את קונבנציה של הסוד. כמעט כולם בכיתה יודעים להשתמש בה או לפחות מבינים את המשמעות שלה. נקודה חשובה שעדיין צריך לחדד אותה, היא הפוקוס למישהו ספציפי בקהל בעת הפנייה. לבחור מישהו מסוים ולהסתכל ישירות אליו.

ע' ציינה לטובה את זה שליאור הדגישה את עבודה הקולית של חלק מהתלמידים בזמן שהם הדגימו לכיתה. זה בכלל העלה אצלי את המחשבה על פידבקים חיוביים ועל החשיבות העצומה שלהם. תהיתי אם אני מספיק ערה לזה , והאם אני נותנת לתלמידים פידבקים במהלך הנחיית התרגילים. בגלל שערה מנחה את החלק של האימפרוביזציות ומעירה אחריהן, אני מרגישה שאולי חסר לי ניסיון בלתת הערות. אבל, בכל מקרה גם במהלך התרגילים בשיעור אפשר לתת פידבק. לקחתי לתשומת ליבי לשיעור הבא.

דבר נוסף שערה אמרה בסוף השיעור הוא מין "טריק" שלה בקשר לאימפרוביזציות. היא אמרה שבחלוקה לקבוצות היא בדרך כלל משלבת בין תלמידים חלשים וחזקים. אבל, בקבוצה אחת או שתיים היא שמה רק תלמידים חזקים יחסית כדי שהם יהיו ראשונים. תמיד כדי לפתוח בקטע יחסית טוב, על מנת להעלות את האנרגיה בכיתה, ולתת עידוד לקבוצות הבאות בתור. גם בסיום כדי שהקבוצה תהיה די חזקה, כדי לסיים עם טעם טוב.

 

שיעור מספר 9

השיעור נערך בכיתת האומנות בהנחיית ר'. מטרתו הייתה להתקדם בעבודת המסכות של כל תלמיד. ערה הגיעה רק לקראת סוף השיעור, על כן ר' הייתה לבדה עם הרבה בלאגן. הבעיה היא שכל תלמיד נמצא בשלב אחר בעבודה שלו על המסכה. ובנוסף, לפני שתלמיד עובר שלב הוא צריך לקבל אישור מרומה, כך היא נזקקת בכל מקום. האמת שהיא הייתה מאוד לחוצה בגלל זה, ואין ספק שעצם זה שהיינו שם עזר לה. כמובן, שעזרתנו היא עד גבול מסוים. ארבעתנו הסתובבנו בין הילדים ועזרנו להם, אם זה בעבודה עם חמר, עם גבס או גזרי עיתונים.

אם לפני כמה שיעורים היינו גם בסדנא וכתבתי שהילדים מרגישים בנוח לקרוא לנו ולבקש את עזרתנו, אז היום זה כמובן בלט עוד יותר. הילדים שמחו שהיינו שם (כך לפחות אני הרגשתי...) וביקשו את עזרתנו. ניכר כי הם סומכים עלינו.

נהניתי לראות שרובם הגדול של הילדים נרתם למען חבריו או שאר הילדים בכיתה. אלו שסיימו את השלב, עזרו לשאר הילדים, הביאו מים, חתכו גבס וכו'.

באופן כללי אין ספק שר' שלטה בעניינים ביד רמה, אך עם זאת ניכר כי היא מתקשה לסייע לכל הכיתה ולהיענות לכל הפניות אליה. עם זאת היא לא ויתרה להם בנושאי משמעת והעמידה אותם על מקומם בשעת הצורך.

 

שיעור מספר 10

השיעור הזה התקיים גם הוא בסדנת המסכות. ע' פתחה את השיעור ולאחר מכן גם רומה הצטרפה. מבחינתן מטרת השיעור הייתה "ליישר קו" בין המסכות של כל התלמידים או לפחות אלו שנמצאים. כלומר, לא הייתה התקדמות אלא רצון להביא את כולם לאותו שלב. בתחילת השיעור ערה הקריאה שמות ובדקה נוכחות. לאחר מכן היא דיברה איתם על מה שקרה בשיעור של מורה אחרת. מהילדים ניתן היה להבין כי היה בלאגן באותו שיעור שהסתיים במכות בין שני תלמידים. שתי נקודות הפתיעו אותי: הראשונה שהכיתה הזו לא מפסיקה לעשות מהומות בשיעורים אחרים (כך לפחות ניתן להבין מהשיחות של הילדים עם ערה), ואילו בשיעור הזה הם מתנהגים בצורה טובה מאוד בעיניי. אולי משום שהם כיתה חזקה יחסית עם הרבה ילדים כריזמטיים, הם יכולים "לשגע" את מי שהם חשים בחוסר שליטה מצידו...

הנקודה השנייה היא נושא ההלשנות. נדהמתי לגלות כי הם מספרים לערה בדיוק מה שקרה בשיעור, גם אם זה אומר להפליל את הילד שיושב לידם. מצד אחד אני חושבת שיש בזה גם משהו טוב, הם לומדים להבחין בין טוב ורע, ומה שרע יש לספר על מנת לשאת בתוצאה. מצד שני יש פה איזו פגיעה בעיניי בערך של חברות. אין ספק כי ערה משתמשת הרבה בכלי הזה של לשאול את הכיתה מה קרה ותמיד היא מקבלת את התשובה הכנה. לבסוף היא הוציאה שני תלמידים שהלכו מכות בשיעור האחר והם הלכו לבירור בנושא. לאחר מכן רומה הגיעה, והתחלנו לעבוד על המסכות.

אנחנו, הסטודנטיות, הסתובבנו בין הילדים ועזרנו במידת הצורך. רוב הזמן הייתי עם יובל נזקקה לעזרה רבה. היה לי חשוב מאוד לא לעשות את כל העבודה בעצמי אלא כל פעם להסביר לה ולתת לה לבצע. זה היה מהלך עקשני מצידי כי היא ניצלה כל הזדמנו "להפיל" עליי את העבודה ולהתחמק. הסך הכול אני חושבת שהצלחתי לא רע ונראה לי שגם היא הייתה מרוצה בסופו של גבר.

במהלך השיעור, שמעתי את שמרית מרימה את קולה על אחד התלמידים "לאן אתה חושב שאתה הולך? זו המסכה שלי או שלך?" קודם כל הייתי מרוצה משמרית שתמיד אסרטיבית ומעמידה את התלמידים על מקומם. שנית, שמחתי כי הבנתי שאני לא לבד בעניין הזה שהם רוצים שאנחנו נעשה את העבודה עבורם. אני חושבת שכולנו צריכות לשים לב טוב מאוד לנושא הזה, ולהיות תמיד במקום של מסבירה ועוזרת ולא לעושה את העבודה במקום.

 

 

דוגמא לרפלקציה in action:

לקוח מתוך שיעור של ע' עם תלמידי כיתה ו' במגמה הבינתחומית, בית ספר גורדון:

במהלך בדיקת הנוכחות של תלמידים בתחילת השיעור, ניתן היה לשים לב שהתלמידים נסערים ממשהו. הם לא הפסיקו לדבר עם משהו מסוים שקרה להם. ערה העירה להם פעם או פעמיים על שקט ולבסוף ביקשה מהם לשתף את כולם בסיפור. הילדים החלו לספר את הסיפור עם הרבה התלהבות, הראו דוגמאות, חיקויים וכו'. ערה קלטה את החיקויים המעולים שהתלמידים עשו לאנשים שנכחו בסיטואציה, וביקשה מקבוצת ילדים לעלות לבמה ולעשות באימפרוביזציה את הסיטואציה עליה הילדים מדברים. מתוך מה שהילדים עשו, ערה נתנה להם דגשים על עבודת גוף, עבודה באימפרוביזציה וכו'.

אין ספק כי זה לא יה חלק ממערך השיעור שערה הכינה. בתור צופה מהצד אהבתי לראות איך היא לקחה סיפור מהיומיום של הילדים, והשתמשה בזה על מנת ללמד אותם משהו נוסף. היא גם הצליחה להפוך אירוע שהיווה מטרד עבורה בזמן בדיקת השמות למשהו חיובי שאפשר ללמוד ממנו.

לבסוף לאחר שהילדים קצת נרגעו וסיימו את האימפרוביזציה. ע' החלה לשוחח איתם על הפן החינוכי של הסיפור. כלומר במהלך הסיפור התברר כי הילדים נוהגים לצלצל בלילות בפעמוני הכניסה בבתים של זרים ולברוח. עד שפעם אחת גבר מבוגר התעצבן עליהם מאוד, רדף אחריהם, ואף הרביץ לחלקם. נהייתה המולה גדולה, שיתוף ההורים וכו'. הילדים סיפרו בעצמם שהוא התחרפן ממה שהם עשו משום שהוא איבד את בנו במלחמת לבנון השנייה, והצלצול מזכיר לו את הרגע שבאו להודיע לו.

תהיתי לעצי כיצד ערה תכניס את הפן החינוכי, האם היא תנזוף בהם, תעיר להם. מה שלמעשה היא עשתה הוא להפנות אליהם הרבה שאלות, ולחלץ מהם את התשובות שהיא רצתה לשמוע. הילדים הבינו שעליהם להתנצל בפני אותו אדון והודו כי מה שעשו הוא לא בסדר.

 

שיעור מספר 11

מערך השיעור:

  • משחק עיניים רגליים- עומדים במעגל, כל אחד מסתכל על רגליים של מישהו במעגל. כשהמנחה אומרת עיניים צריך להסתכל על זוג עיניים של מישהו. אם נוצר קשר עין בין שניים, הם צריכים להמשיך להסתכל אחד על השני, לצאת מהמעגל ולהתיישב בצד.

  • עומדים במעגל מוצאים זוג עיניים ויוצרים קשר עין. מוודאים שכולם מחולקים לזוגות. מנחים את התלמידים להתקרב כמה שיותר אחד לשני, להתרחק אחד מהשני, לשנות מהירות וכו' הכול תוך שמירה על קשר עין.

  • תרגיל מראה מגדילה- עומדים בזוגות. המנחה אומרת מצב רגשי מסוים: שמחה, עצב, כעס, הפתעה וכו'. אחד מבצע בגוף את המצב, והשני צריך לבצע את אותו דבר בצורה יותר גדולה ומוגזמת.

  • עומדים כ-5 תלמידים על הבמה בשורה. המנחה אומרת מצב רגשי ולפי הסדר הם מבצעים אותו כאשר כל אחד מגדיל את מה שעשה זה שלפניו. לאחר מכן מוסיפים גם טקסט, ואז מקפידים על קשר עין עם מישהו ספציפי בקהל

  • בשלב הבא נותנים להם את המסכות, ומבצעים את אותו תרגיל

  • חלוקה לקבוצות ואימפרוביזציות

 את השיעור בנינו זמן מה לפני השיעור עצמו, ולמעשה היינו אמורים היום להמשיך בבניית המסכות. עצם קיום השיעור קצת הפתיע אותנו ולדעתי זה מעט הורגש. בנוסף, לתחושתי התלמידים היו במצב די מפוזר, היה קשה להשתלט עליהם, יותר מאשר בעבר.

התרגיל הראשון היה בסדר גמור. מיכל הדגישה את החשיבות של קשר העין והקפידה שהנפסלים ישמרו על קשר עד הישיבה. בסוף התרגיל שמרית רצתה לעשות משחק נוסף אך ערה סימנה לה שלא. גם לדעתי לא היה צורך בסיבוב נוסף. אני אף סבורה שייתכן והיה צורך בחימום יותר פיסי / אינטנסיבי על מנת שהתלמידים יוציאו אנרגיות ואולי יהיו יותר מרוכזים.

בשלב הבא, עמדנו במעגל ויצרנו קשר עין, כאשר שמרית הנחתה להתקרב אל בן הזוג, נוצר בלגאן שלם… לא לקחנו בחשבון שהם לא יידעו לזוז מעט עם בן הזוג כדי לא לעלות אחד על השני. שמרית העמידה אותם בשתי שורות, אחת מול השנייה, ואז זה הסתדר. בשלב הזה ישבתי בצד וצפיתי במתרחש. מבחינתי, אני ראיתי שיצירת קשר העין לזמן כה רב, והמרחק הקצר בין התלמידים הכניס אותם למצב של מבוכה גדולה. נכון, יש כאלו שמאוד התביישו בהתחלה ולאט לאט נפתחו, אך בכל זאת תהיתי אם לא לחצנו עליהם יותר מדי. בשיחה לאחר השיעור, שוחחנו על כך עם ערה. כמובן שאין ספק, שכל אחת מאיתנו יכולה לחשוב אחרת בנושא. שמרית טענה שמבחינתה היא ראתה בהתעקשות דבר טוב שהביא ילדים להתקדמות. אני טענתי שיש לזכור מה גילם של הילדים ומצבם (מבחינת בנים בנות וכו') ואולי היה מקום לקצר מעט את התרגיל וללחוץ פחות. עם זאת כמובן היה לי ברור שרעיון התרגיל טוב ורלוונטי ושירת אותנו מאוחר יותר.

בתרגיל המראה המגדילה, הייתה בעיה של הסברים לדעתי. הם היו מעט מסורבלים מדי, או ארוכים מדי. בתרגיל כזה הדגמה הייתה מסבירה הכי טוב.

בשלב הזה ערה שקלה אולי להוציא אותם ישר לאימפרוביזציות כי היה לה חשוב שהם יעבדו. לבסוף החלטנו לעבור לתרגיל של השורה על הבמה אך מיד עם המסכות. התרגיל הזה היה מצוין בעיניי. ש' הנחתה אותו בצורה מאוד מדויקת. התעקשה עם התלמידים, על הגדלה של המצב הרגשי, הבעה מקסימאלית בגוף, קשר עין עם מישהו ספציפי בקהל וכו'. היא לא ויתרה וכל תלמיד עשה שוב ושוב עד שהגיע לתוצאה טובה. לדעתי, הילדים למדו מזה הרבה מאוד וגם נהנו סוף סוף לעבוד עם מסכות.

בשיחה עם ע' עלו מספר נקודות חשובות. הראשונה הייתה לגבי התרגיל של הקשר עין, גם מה שציינתי מקודם ובנוסף, חשבנו שאולי היה צריך לבצע אותו אחרי תרגיל המראה המגדילה שבו הם קצת נפתחו אחד לשני.

בפעם האחרונה שהייתה שורה של תלמידים על הבמה, היא הייתה גדולה יחסית ובגלל העבודה הפרטנית עם כל תלמיד, הזמן התארך. אפשר היה למצוא פתרון, משום שהיה מאוד קשה לעמוד בתוך הדמות זמן כה רב. (גם ליאור ואני שהשתתפנו טענו כי זה היה ארוך מדי).

ערה ציינה שהיא שמחה שליאור ואני הצטרפנו בחלק האחרון, וטענה כי הילדים לומדים מזה הרבה. והאמת שגם אני נהניתי מאוד…. היא גם ציינה לטובה את ההערות הנכונות והמדויקות של שמרית בחלק האחרון של השיעור. עם זאת היא העירה גם לשמרית וגם למיכל, שמאוד חשוב לא להרבות בנאומים. כלומר, אם רוצים להסביר משהו, לעשות את זה קצר, קולע וענייני, אחרת הילדים מאבדים אותך. הסכמתי איתה מאוד, אפילו אני לרגעים קצרים התקשיתי להישאר עם שמרית…

בסך הכול, אני חושבת שהשיעור היה יכול להתנהל קצת יותר טוב מאיך שהוא היה. נכון שהילדים היו קצת מפוזרים, אבל אולי לא מספיק התעקשנו על לאסוף אותם, ולרכז אותם. למען האמת, זה חלק חשוב ברפלקציה, אולי היינו צריכים לשנות משהו במהלך השיעור אם היינו חשים בזמן את המצב הספציפי שלהם כרגע.

 
 

דברו אתנו

טל': 02-6244582

058-6887555

רח' יהושע ייבין 19 (עמק המצלבה)

ירושלים 9370510

כל עצמותי תאמרנה

בית הספר לתאטרון מחול לגברים