חזרה
תנועה בתפילה
רבי פנחס מקוריץ'
שער א':
צב. ב' הרב אמר בשם האלשיך ואמלא אותו רוח וכו' לחשוב מחשבות וכו' דהיינו כל אדם יש לו דעת רק במוח וכשעושה דבר צריך המוח לחשוב אותו דבר שעושה משא"כ בצלאל שהיה מלא רוח וכו' שגם כל אבריו היו חושבין מחשבות והידים בעצמם עושים מה שנצרך שהיה בהם דעת בפני עצמם וכו', ואמר הוא זה פי' הפסוק ובתבונות כפיו ינחם, שגם בכפיו היה תבונה, ואי' בדוד שהיו רגליו מוליכין אותו לביהמ"ד שהרגלים בעצמן היה להם דעת, וזה ע"י שמקדש האדם את איבריו מאד להשי"ת בא להם דעת, וזהו שאומרים העולם מה שיש לו ברגל אין לך במוח:
קעד. כשעירים עלי דשא. פי' רש"י הרוחות הללו מחזקין את העשבים ומגדלין אותם. ואמר כי כל הרוחות המנשבות בעולם הוא ע"י שישראל מנענעים את עצמם בעת שעוסקים בתורה. וז"ש בגמרא כשם שא"א לעולם בלא רוחות, כך א"א לעולם בלא ישראל. ולמה דימה אותם לרוחות. אם לא שהרוחות הם על ידי ישראל. והנענועים הם מחזיקין את הנשמות. וז"ס כל כוונות נענועים של חג הסוכות. וג"כ מה שאומרים בסוכות תיבות נ"א כ"פ. כמו הושענא. הושיעה נא. ובהלל ג"כ אנא הושיעה נא. כי תיבות נא הוא ג"כ ל' נענוע ואמר על זה שהוא מלתא חדתא. (חכם הרזים) .
שער ג'
פא. טעם שהאדם מנענע בשעת התפלה, שכשם שא"א לעולם בלא רוחות, כך א"א לעולם בלא ישראל, שע"י הנענועים מביאים הרוחות, וטעם ע"י רמז שיש ששה כנפי ריאה עם העינוניתא דוורדא והמלאכים יש להם שש כנפים לאחד ומחמת שרוצים להתדבק בעולם המלאכים מזה באים הנענועים:
פב. מה שמתקשרים השמים בעננים ללא צורך, הוא מחמת דאית עננים דמחפין על מיחא, כנזכר בתיקונים. והראיה דאיתא בגמרא רבא ביומא דעיבא לא גזר תעניתא. דכתיב סכותה בענן וכו'. ופיזור העננים הוא ע"י רוח. דהיינו הנענועין שאדם מנענע את עצמו בשעת תפלה. והנענועין הם מן הריאה. שהוא בחי' רוח כנזכר כמה פעמים בזוהר. ובתיקונים. והבן זה. אח"כ אמר, אם הייתי אומר דבר זה בפני כמה שנים, היו העולם עובדים את השי"ת בזה כמה עתים, והיו מתפזרים העננים. וכעת אין איש שם על לב. (חכם הרזים)
עא. אחר יו"כ דשנה הזאת שנת תקמ"ח. קילס מאד את המוסף יוה"כ, שהיה מתפלל לפני התיבה. ואמר כי התחלתי להתפלל במסירות נפש. שניחר גרוני מאד. ואח"כ עזר לי השי"ת שהייתי יכול להאריך בתפלה רק כו'. ואח"כ אמר, אני משגיח לפעמים על תפלה א' שמונה ימים, ואני שומר את עצמי בכל הימים בכל תנועה ותנועה, אפילו איך להפוך את פני לכאן ולכאן, כמשמעו. וגם פעם אחרת שמעתי ממנו שהוכיח את בנו בעסק התפלה, ואמר לו כשאני מתפלל לפני התיבה ומטה את עצמי לכאן (דהיינו לצד ימין) נרתעים עולמות אחרים. וכשאני מטה את עצמי לכאן כו'. וצריך האדם להזהר בכל תנועה. ואמר ר' מאיר, נשמת אדם תלמדנו (וזה המאמר של ר' מאיר היה מרגלא בפומיה תמיד). ואמר כמה פעמים, כי אין לך אדם שנשמתו אין מלמדתו בכל עת ובכל רגע. אך בוודאי אין דרך הנשמה לחזור ולכפול הדברים כ"פ. ופ"א האריך מאוד איך אחר מות האדם, צריך ליתן דין וחשבון על מה שיראה בעינו שבתנועה אחת היה מהפך כמה עולמות (והיה דוה לבנו מאוד). ואמר כי כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. אך, אין כל העוה"ב שוה בבחינתו והבן. (חכם הרזים):
חזרה