חזרה
חתונה של אבודים
הרב דרייפוס
מתוך דברי הפתיחה של הרב דרייפוס בערב לכבוד צאת הספר חתונה של אבודים:
המעשה מהבעטלירס הוא שיא של הארת התכלית שלה זכה ר' נחמן סמוך למותו. הוא פרץ דרך מנטאלית חדשה לחלוטין ביחס לגוף שלו. על הרקע הזה נכתב המעשה משבעת הקבצנים שכפי שציינתי בהקדמה לספר הוא סופר בשלבים החל מחודש אדר תק"ע כחצי שנה לפני מותו וכחודשיים לפני שעבר לאומן. כך מתאר ר' נתן את היווצרות סיפורי הקבצנים:
...אַחַר כָּךְ סָמוּךְ לְפֶסַח סִפֵּר הַמַּעֲשֶֹה הַנּוֹרָאָה שֶׁל הַשִּׁבְעָה בֶּעטְלֶערְס כַּנַּ"ל וְנִמְשָׁךְ הַסִּפּוּר בְּעֶרֶךְ שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת כִּי תְּחִילַת הַסִּפּוּר הָיָה בְּלֵיל שַׁבַּת קֹדֶשׁ כ"ה אֲדָר שְׁנַת תק"ע הַנַּ"ל וַאֲנִי לא הָיִיתִי אָז אֶצְלוֹ וְאָז סִפֵּר הַתְחָלַת הַמַּעֲשֶֹה מֵהַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן יָחִיד שֶׁרָצָה לִמְסֹר לוֹ הַמְּלוּכָה בְּחַיָּיו וְכוּ' עַד הַגְּמָר שֶׁל הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁמְּסַפֵּר מֵהַמַּעֲשֶֹה שֶׁל הָעִוֵּר שֶׁהִתְפָּאֵר בְּהַזִּכָּרוֹן שֶׁלּוֹ וְכוּ' עַיֵּן שָׁם וְלא יוֹתֵר וְאַחַר כָּךְ בַּשָּׁבוּעַ שֶׁאַחַר שַׁבָּת הַנַּ"ל בָּא רַבִּי נַפְתָּלִי לְבֵיתוֹ לִקְהִלַּת קֹדֶשׁ נֶעמִירוֹב וְסִפֵּר לִי כָּל הָעִנְיָן הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַזֶּה וְעָמַדְתִּי מַרְעִיד וּמִשְׁתּוֹמֵם כִּי אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר זָכִיתִי לִשְׁמֹעַ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ דְּבָרִים שֶׁלֹּא שְׁמָעַתָּן אֹזֶן מֵעוֹלָם, תּוֹרוֹת וּמַעֲשִֹיּוֹת נוֹרָאוֹת, אַךְ מַעֲשֶֹה כָּזֹאת עֲדַיִן לא שָׁמַעְתִּי...
ציטוט מכבד הפה [עמ' 119]:
...כפי שכבר אמרנו, הבנייה של הסיפור סביב דמויות הקבצנים מציעה מבט אלטרנטיבי על התפקוד הנורמאלי של הגוף והחושים. ר' נחמן כותב כאן מתוך יכולת נדירה להתנתק מהקיום הרגיל, מהנחות היסוד המוטבעות בגוף. הוא אינו מתבונן בעולם כפי שהוא מובנה דרך החושים התקינים, אלא מנסה להתבונן בחושים עצמם מבחוץ.
אדם רואה את העולם דרך עיניו, אבל הוא אינו רואה את הראייה; הראייה התקינה מחייבת מידה כלשהי של שכחה עצמית, של קבלת המובן מאליו. מי שיראה את הראייה, לא יהיה מסוגל לראות. אבל זהו בדיוק המקום אליו חותר ר' נחמן בדמויות הקבצנים – להתבונן בראייה עד שאי אפשר יהיה לראות, להתבונן בדיבור עד שאי אפשר יהיה לדבר. הצדיק משלם את המחיר על הניתוק שלו מהקיום הנורמאלי, אבל עמדה זו מאפשרת לו לחשוף את הסודות העמוקים של הקיום האנושי...
הוא נפתח לבדיחה, לאירוניה. לביטול היש לא ממקום של ניכור והכחדת הדמות והגוף. להפך, הוא גילה לנו את סוד ההעצמה של אמירת ה'כן' לגוף, לתשוקות וליצרים. רק שזו אמירת 'כן' שהוא 'לא' ו'לא' שהוא כן' וזה השעשוע שמאפשר לך לראות בעיניך, ולדעת בו זמנית שאתה עיוור, לחיות כעיוור ולדעת שאתה רואה הכול וכן הלאה.
זו הדרך החדשה שלו להתמודד עם קשייו. לא מאבק אלים חזיתי. אלא סיפורים ושעשועים והעיקר יחס מבודח. 'אל תיקח את עצמך כ"כ ברצינות'. אתה חושב שאתה רואה משהו? סימן שאתה 'לא מבין את הבדיחה'. כי באמת איננו רואים כלום. אתה חושב שאתה שומע? אתה באמת חרש גמור. הבדיחה והאירוניה היא המימוש הגבוה של 'ביטול היש' החסידי, המאשר את המציאות תוך כדי ביטולה.
סיפור הבעטלירס הוא המתנה שנתן ר' נחמן לילדים האבודים, כלומר לנו, בעולם נפוח אגו, שאיבד את אלוהים וגרוע מכך איבד את הבדיחה, את ההומור ואת השעשוע.
חזרה