חזרה
בבית הכנסת שלנו, פרנץ קפקא
לא מזמן תרגם דן מירון מגרמנית את סיפורו של קפקא - בבית הכנסת שלנו.
בבית הכנסת של קפקא שוכנת חיה שגודלה בערך כגודל נמיה. קהילת בית הכנסת לא באמת מכירה את ההחיה הזו, מי היא? יש אי בהירות לגביי סוג החיה, מינה, ציבעה וגודלה. רק יודעים שהיא שקטה וכמעט שלא נעה.
רוב הזמן ממוכמת החיה על בליטה בקיר ליד עזרת הנשים, מתבוננת ומתעניינת בתפילה, פרובוקטיבית בגופניות שלה - "וילדע חייה" (חיה פרועה), מחפשת את הקירבה אל ארון הקודש, חוששת מבני האדם והם, בני האדם ובמיוחד בנות האדם, חוששים ממנה.
קפקא מפקפק באשר לסכנות הנשקפות לה מצד בני האדם - "האם לא הניחו אותה לנפשה במשך שנים כה רבות?" - הרי הגברים לא ממש חשים בה ואילו הנשים "תחושנה צער אם היא תיעלם".
באפילוג של הסיפור מסופר על כך שלפני שנים רבות היה נסיון, מצד חלק מהרבנים, לגרש את החיה אבל נסיון זה לא צלח. קפקא אף מפקפק ביכולתם של רבנים לגרש את החיה.
"רבנים שונים וידועי שם חיוו דעתם בעניין. הדעות נמצאו חלוקות. הרוב היה בעד גירוש וחניכה מחדש של בית האלוהים; אלא שקל היה לפסוק הלכות מרחוק. במציאות לא היה אפשר לגרש את החיה."
קפקא מספר לנו על בית כנסת מהסוג האורתודוקסי שבגלות. גלות שבה כל נושא יחסו של היהודי אל הגוף מאופיין בריחוק, סלידה, חשש ומבוכה. הגוף היהודי בגלות מוקצה מחמת מיאוס - הגוף קשור בתרבות בכחנלית, הדוניסטית, פאגנית. לגוף בגלות אין מקום בחברה היהודית לא כל שכן בבית הכנסת.
מי זו החיה הזו? הבה ננסה להליף את המילה גוף במילה חיה:
על אף שאנו חיים בקירבה גדולה לגוף אנחנו לא באמת בגוף - לא מכירים אותו, דימויי הגוף שלנו רחוק מהמציאות. כשאני שואל אנשים שאלות בסיסיות לגביי גופם שלהם, בו הם חיים 24 ש' בשבוע, אני נוכח לדעת שרובם לא יודעים את האינפורמציה האנטומית הבסיסית, לא כל שכן את האינפורמציה הפונקצינאלית התנועתית והמורכבת של הגוף.
רוב הזמן אנו בכלל לא שמים לב שיש גוף, בדרך כלל הוא ניגלה לנו בשעת פציעה או מחלה - אז מכירים אותו באופן אינטימי יותר, חוקרים אותו לעומק המפרק, לעומק התחושה, לעומק התהליך התנועתי.
יהודי מתפלל עלול לחוש בצורך גופ-אני עצום לנוע באופן שאינו מקובל בשעת תפילה והוא ידחיק את גופו כי גופו אינו כלול בתקנון בית הכנסת המרכז אירופאי של קפקא שהוא רק ביטוי אחד של האפליקציה אפלטוניות האירופאית, רק פרוטוקול חברתי אחד מיני רבים שניטרלו, עד כמה שניתן, את הגוף מהשדה המגודר והשמור של ההיתנהלות ה"נורמלית" השואפת לנטרל או להכחיש את היותנו בגוף. אך כפי שאמר קפקא - לא ניתן לגרש את הגוף.
חזרה
