וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל-עֹז
"וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל-עֹז, לִפְנֵי יְהוָה; וְדָוִד, חָגוּר אֵפוֹד בָּד. טו וְדָוִד וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, מַעֲלִים אֶת-אֲרוֹן יְהוָה, בִּתְרוּעָה, וּבְקוֹל שׁוֹפָר. טז וְהָיָה אֲרוֹן יְהוָה, בָּא עִיר דָּוִד; וּמִיכַל בַּת-שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן, וַתֵּרֶא אֶת-הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי יְהוָה, וַתִּבֶז לוֹ, בְּלִבָּהּ. ....כ וַיָּשָׁב דָּוִד, לְבָרֵךְ אֶת-בֵּיתוֹ; וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת-שָׁאוּל, לִקְרַאת דָּוִד, וַתֹּאמֶר מַה-נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו, כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים. כא וַיֹּאמֶר דָּוִד, אֶל-מִיכַל.....וְשִׂחַקְתִּי, לִפְנֵי יְהוָה. " שמואל ב' ו': י"ד-כ"א
מיכל גינתה את דוד ככל הנראה לא על כך שהוא רקד, אלא על "אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו, כהיגלות נגלות אחד הריקים." אך דוד דחה גינוי שכזה, בטענה שהוא אפילו לא חשב על האנשים. " וְשִׂחַקְתִּי, לִפְנֵי יְהוָה." הוא הדגיש. המחול הפרוע שלו היה הבעה של עונג דתי. "ונקלותי עוד מזאת, והייתי שפל בעיניי" (שמואל ב' ו': כב).
במשנה תורה - ספר זמנים לולב ח' ,יו' נאמר וכל המשפיל עצמו, ומקל גופו במקומות אלו - הוא הגדול המכובד, העובד מאהבה. במשנה זו ניתן לראות התייחסות מובהקת אל מצב תודעתי דרך התבוננות על פעולת הגוף של דוד מלך ישראל, דוד מקל גופו. ומה פירוש מקל גופו? מקל גופו משמע מביא להקלה, מקטין מתח, מפחית טונוס, מרפה את השרירים... וכל זאת לא בשינה, מנוחה מוחלטת וכיוצא בזה אלא בתוך ריקודו לפני השם.